מדינת ישראל נ' קרעאני(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], תשנ"ו, 1996.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד ארבעת המשיבים כתב אישום המייחס למשיבים (כתב האישום מפרט שני אישומים שונים) ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הסגת גבול פלילית בצוותא חדא, גניבה בצוותא חדא והחזקת נכס חשוד כגנוב בצוותא חדא.

ב"כ המשיבים בהגינותו הגם ששמר לעצמו טיעונים, לא חלק בשלב זה על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר כנגד המשיבים אלא מיקד טיעוניו בעניין חלופת המעצר.

לטעמו של ב"כ המשיבים ניתן לאיין המסוכנות הנשקפת מהמשיבים ולהבטיח התייצבותם לדיונים אשר ייקבעו בעניינם באמצעות שחרורם למעצר בשטחי הרשות, בביתם, ובאמצעות חתימה של ערבים, שלושה מהם תושבי הרשות ואחד תושב ישראל על ערבויות הולמות שעה שהודגש ע"י הסניגור המלומד, כי הערבים כולם הינם בעלי אישור כניסה לישראל לצורך עבודה . יצויין כי אחד מהערבים הינו בעל עבר פלילי.

אציין כי בנסיבותיהם של המשיבים , קיים חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין. המשיבים הינם תושבי הרשות הפלסטינאית ותלויים כנגדם אישומים נוספים מלבד עבירת השב"ח , כפי שפרטתי ברישא להחלטתי – בגין הסגת גבול פלילית בצוותא חדא, גניבה בצוותא חדא והחזקת נכס החשוד כגנוב.

כאמור, ב"כ המשיב הציג בפני בית המשפט ערבים שאינם ערבים ישראלים למעט אחד , כאשר אחד מהם הינו אף בעל עבר פלילי ועתר כי בית המשפט ישחרר ממעצר בתנאים מגבילים לביתו אשר ברשות הפלשתינאית.

אינני סבורה כי יש בעובדה שהמשיבים הינם תושבי הרשות הפלסטינאית כדי למנוע מהם באופן גורף חלופת מעצר, אלא שיש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו. במקרה דנן, יש לזכור, ראשית, כי לעבירת השב"ח מתלוות עבירות נוספות של הסגת גבול פלילית בצוותא חדא וגניבה בצוותא חדא וכי לא הוצעה כל חלופה של מעצר בית בתחומי מדינת ישראל. לעניין זה ראה: בש"פ 1308/05 .."בשתי ההחלטות עליהן הסתמך בא כוח העורר... התקיימו נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן אשר היה בהן כדי להקטין את החשש מפני הימלטות הנאשמים מהדין כמו כן, בשני המקרים הנ"ל לא הואשמו הנאשמים בעבירות נוספות מעבר לשהייה הבלתי חוקית בישראל. בעניננו, לא רק שאין מתקיימות נסיבות כאמור אלא גם, לנוכח העבירות הנוספות בהן מואשם העורר, ולנוכח העדר חלופה מתאימה להנחת דעתו של בית המשפט מתקיימות נסיבות שונות, המגבירות את החשש האמור" (ההדגשה הוספה – ש.ק.ו.).

כמו כן, יפים לעניינו דברי כב' השופט אליקים רובינשטיין בהלכת טאלאלקה (בש"פ 10418/08):

"כאשר המדובר בתושב הרשות, וכל עוד לא נשתנה מצב היחסים במישור הכללי והמשפטי, יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם – מהות ומיהות – אין מקום לשחרור לחלופה, או שמא ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה בחלופת מעצר בישראל, או אף בשחרור לשטח גופו בתוך הפקדה וערבויות של ישראלים, היא תלוית נסיבות; אליה על בית המשפט להידרש בכל מקרה לגופו. איני סבור כשלעצמי, שחלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, היא בלתי אפשרית מכל וכל כאשר המדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין. אכן, על פניו נראה הדבר קשה כיוון שכביכול ניתנת "גושפנקא" לשהות הבלתי חוקית; אך מנגד מדובר בחלופת מעצר, כפי שציין השופט זועבי בפרשת עביד. ואולם ברי כי לכך נדרשות נסיבות מיוחדות, כאמור בעניין עביד. יש רק להוסיף ולהטעים, כי במקרים כאלה על התיק העיקרי להיקבע בהקדם, כדי שהדיסוננס בנקודה זו לא יתמשך. במקרים שיהיו מעטים אף יותר, כמסתבר בגדרי השכל הישר, ניתן לשקול שחרור בהפקדה משמעותית גם לשטחי הרשות עצמם. השיקול של הימלטות מאימת הדין הוא כאמור אינהרנטי למקרים אלה, אך יתכנו כמובן גם עילות נוספות, כגון מסוכנות. ברי גם, כי הבחינה צריכה להיות דקדקנית, לרבות עבר קודם, האם האישום כולל שהיה בלתי חוקית בלבד או מעבר לה, וכיוצא באלה". (ההדגשה הוספה – ש.ק.ו.)

במקרה דנן, וכפי שציינתי לעיל, הואיל ועסקינן בכתב אישום הכולל עבירות נוספות מלבד עבירות השב"ח – הסגת גבול פלילית בצוותא חדא, גניבה בצוותא חדא ואחזקת נכס החשוד כגנוב בצוותא חדא - ובהעדר כל חלופת מעצר בית אשר יש בה כדי להניח את דעתי ולוודא ולהפיג את החשש להמלטות מאימת הדין, הרי שלא מצאתי כי ניתן לשחרר את המשיבים בתנאים מגבילים של הפקדה כספית וערב צד ג', שכן כאמור קיים חשש ממשי להמלטות מאימת הדין ואינני סבורה כי בתנאים אשר הוצעו על ידי הסניגור המלומד יש כדי להפיג החשש.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ולאור ההלכה הפסוקה, הנני מורה כי על משפטם של המשיבים להיקבע ללא דיחוי וכי אם לא יסתיים תוך 4 חודשים תהא הצדקה לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר ובאפשרות לשחררם בתנאים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תש"ע, 13/04/2010 במעמד הנוכחים.