מדינת ישראל נ' קרנץ(עציר)

גזר דין

א.רקע כללי:

1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי הוראות סעיף 275 לחוק העונשין והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי הוראות סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים).

מההרשעה נשמטה הכרזת הנאשם כסוחר סמים, והשמטה זו מתוקנת בזה.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.3.13 הגיעו שוטרים לערוך חיפוש בדירת הנאשם. הנאשם יצא מדירתו, וכאשר השוטרים הזדהו בפניו איים עליהם עם כלבו, מסוג אמסטף, ולאחר מכן אף שלף סכין יפנית ונופף בה לעיני השוטרים. לאחר מכן נכנס לדירתו, נעל אותה, והשליך מחלון השירותים סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל 154.7 גרם נטו, וכן השליך אל אסלת השירותים סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל 53.7 גרם נטו. בנוסף החזיק הנאשם, על גופו ובסלון הדירה סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל 61.8 גרם נטו ובמשקל 74.8 גרם נטו, בהתאמה. עוד נתפס בדירה רכוש, שכלל בין השאר, 13,422 ₪ במזומן, 8 דולר ותווי קנייה בשווי כולל של 1,354 ₪.

על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות אלה הורשע הנאשם, כאמור, בעבירות הנ"ל.

3.עוד יצוין, ברקע הדברים, כי לבקשת ב"כ הנאשם – על רקע קשיי התקשורת עם הנאשם – נשלח הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית. ואולם, על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 18.12.13, שהוכנה בעקבות בדיקה זו, נמצא הנאשם כשיר נפשית, מהותית ודיונית.

ב.עיקר טיעוני הצדדים:

4.ב"כ המאשימה ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם, תוך הפניה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, הכולל מאסר על תנאי בר הפעלה ופסילה על תנאי בת הפעלה. ב"כ המאשימה הדגיש את הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות: שלום הציבור וביטחונו, הבטחת שלומם של נציגי הרשויות בכלל והשוטרים בפרט, והפגיעות הנגרמות מעבירות סמים, שהינן בבחינת עבירות מחוללות פשיעה; ועתר למתחם עונש הולם בין 12 חודשי מאסר לבין 25 חודשי מאסר.

ב"כ המאשימה ציין עוד את חומרת מעשיו של הנאשם כלפי השוטרים, וכן את הכמויות הניכרות של הסמים המסוכנים בהם החזיק הנאשם. ב"כ המאשימה ביקש להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר לכל עונש שיוטל על הנאשם, להפעיל את עונש הפסילה המותנית ולהטיל ענישה נלווית, לרבות בהשתת קנס כספי.

עוד יש לציין, בהקשר זה, כי בכתב האישום ביקשה המאשימה לחלט את הכספים והרכוש שנתפסו בדירת הנאשם.

5.ב"כ הנאשם, מצידו, טען כי מדובר בעבירות שהן ברף הנמוך לעבירות מסוגן, ועתר למתחם עונש הולם שבין 4 חודשי מאסר לבין 10 חודשי מאסר. לשיטת ב"כ הנאשם, קשה להתייחס ליציאתו של הנאשם מהדירה עם כלבו כאל אירוע חמור, בפרט כאשר הנאשם היה אדם בודד אל מול מספר לא מבוטל של בלשים.

הגם שב"כ הנאשם ער לעברו המכביד של הנאשם, לשיטתו יש ליתן משקל של ממש להודאתו המלאה בעובדות כתב האישום כמות-שהן ולנטילת האחריות, ולהקל עמו. יתר על כן, מדובר בנאשם הסובל מבעיות שונות במישור הנפשי, לרבות בהתמכרות לסמים מסוכנים, ואף נתונים אלה יש לזקוף לזכותו.

ג.קביעת מתחם העונש ההולם:

6.בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.

7.לעניין הערכים החברתיים המוגנים מקובל עליי טיעון ב"כ המאשימה. יחד עם זאת, בשים לב לסוג הסמים המסוכנים המדובר (חשיש), כמו גם לנסיבות עבירות האיומים והפרעת השוטרים במילוי תפקידם, ובהתחשב במקובל בפסיקתו של בית משפט זה, יש לקבוע במקרה דנא מתחם עונש הולם בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

ד.גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

8.בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם – למעט מקרים חריגים בהם הוא רשאי לחרוג ממתחם זה, שאין עניינם לכאן – וזאת תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.

9.באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:

הרשעות קודמות – לנאשם 23 הרשעות קודמות, שעיקרן בעבירות סמים ורכוש (ר' גיליון הרשעותיו ע/1), ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה (ר' ע/2). יתר על כן, לא מדובר במקרה בו עומד הנאשם בפעם הראשונה בפני עונש של מאסר בפועל (ר' גם גיליון הכליאות ע/3), וכפועל יוצא מכך אין מקום להתחשבות, הננקטת בנסיבות המתאימות, עם מי שעומד לראשונה בפני עונש מאסר.