מדינת ישראל נ' קרן

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה וכן בעבירה של אי מסירת פרטים למעורב בתאונה, עבירה על תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וביום 22.4.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידו הנהג המעורב, מר ביקוב איגור והוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – פתק עם מספר רכב הנאשם

ת/2 – הצעת מחיר לתיקון רכב העד

ת/3 – תעודה רפואית על שם העד

ת/4 – הודעת הנאשם

מטעם ההגנה, העידו הנאשם, אשתו ובתו שהיו עמו ברכב.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותו של עד התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 26.8.10, בסמוך לשעה 10:45, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב בן צבי מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב גיתית, בו דלק אותה עת אור אדום ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם, לא הבחין הנאשם ברכבו של העד שעמד לפניו, פגע בו וגרם לו נזק.

השניים נדברו ביניהם וקבעו לעמוד בצד הדרך, אך הנאשם נסע מהמקום מבלי למסור פרטיו לנהג המעורב.

הנהג המעורב נחבל בגופו – כאבים בצוואר.

להלן גרסת ההגנה, כעולה מעדות הנאשם ועדות ההגנה מטעמו בבית המשפט:

הנאשם נהג ברכב, כאמור לעיל ובהגיעו לצומת שבנדון, עצר את רכבו מאחורי רכב העד, בקרבה ממשית, אך לא נגע בו. העד פנה אליו בצעקות כי פגע ברכבו והראה לו נקודה שחורה על רכבו. הנאשם סבר כי אין לו כל קשר לנזק לו טוען העד, אמר לעד כי יעצרו בצד הדרך ויחליפו פרטים, אך עזב את המקום מבלי למסור פרטיו לעד, שכן, כאמור, סבר כי לא הייתה תאונה ולא נגרם כל נזק ולכן אינו נדרש למסור פרטיו.

שתי עדות ההגנה העידו ברוח דומה.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים, כי כלי הרכב עמדו בצמוד זה לזה, כפי שתיאר הנאשם עצמו:" המכוניות היו קרובות, כמעט צמודות", עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 23-24.