מדינת ישראל נ' קרמר

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם הואשם בכך שלא ציית לתמרור האוסר פנייה ימינה, בצומת הרחובות אלוף שדה- הירדן ברמת גן.

בפני בית המשפט העידה השוטרת, עורכת הדו"ח, ת/1, וכן העיד הנאשם.

אין חולק שבפניה ימינה,לרחוב הירדן, מכיוון נסיעת הנאשם, מוצב תמרור האוסר פניה ימינה לרכבו של הנאשם,בשעה שבה נהג ברכבו ופנה ימינה .

טוען הנאשם ואף מצטייד בתמונות להוכחת טענותיו, כי התמרור מוצב בפינת הרחוב, כפי שניתן לראות בנ/1, ורק בהגיעו בסמוך לתמרור ניתן להבחין בכיתוב שתחתיו אשר מפרט את השעות והימים בהם אסורה או מותרת הפניה ימינה והכניסה לרחוב.

מוסיף הנאשם וטוען, כי מהמקום בו ניתן להבחין בכיתוב, אין ביכולתו לשנות את כיוון נסיעתו, ומאחר ומשמאלו מסומן קו הפרדה רצוף, ואף זאת ניתן לראות בנ/1.

משכך, טוען הנאשם , לא היה לו מנוס אלא להמשיך בנסיעתו , לפנות ימינה, וכוונתו הייתה לעצור מיד לאחר הפניה, במקום שיתאפשר לו, ולהמתין 20 דק', עד השעה 09:00, כאשר משעה זו ואילך, מותרת הפנייה ימינה לרכבו של הנאשם.

אכן, בבחינת תמונותיו של הנאשם, ניתן להתרשם כי קיים קושי לקרוא את הכיתוב מתחת לתמרור ממרחק ניכר.

מאחר ועל התמרור להיות ברור, ולא להותיר כל צל של ספק למשתמשים בדרך, הרי שהמשך נסיעתו של הנאשם בנתיב, עד אשר יוכל לקרוא את הכיתוב ולפעול בהתאם לו, איננו בלתי סביר בעליל.

הנאשם המשיך אם כן, בנסיעתו, אולם, מהמקום בו הבחין בכיתוב שמתחת לתמרור, שממנו עלה כי פנייתו ימינה אסורה, כבר לא הייתה לנאשם דרך חזרה שהרי משמאלו קו הפרדה רצוף.

לפיכך, בפנייתו ימינה, נקט הנאשם בדרך שהינה "הרע במיעוטו".

טוענת השוטרת, ובעקבותיה התביעה, כי בכיוון נסיעת הנאשם,על המדרכה, בימין הדרך, ולפני קו ההפרדה הרצוף, ישנו שלט המדריך את הנהגים בדרך, לבל יפנו ימינה לרח' הירדן.

לכן,טוענת התביעה , כבר בשלב זה , על הנאשם היה להתייחס למפורט בשלט, לא להיכנס כלל לנתיב הימני, ולא להגיע כלל למצב שבו אין לו דרך מפלט.

השלט האמור נראה בתמונה נ/2.

טענה זו, של התביעה, איננה צודקת במלואה.

ראשית: מציינת השוטרת בתרשומתה "...כמו כן, שלט מקדים, כ- 50 מטר על אלוף שדה מימין לדרך , המורה כי אין פנייה ימינה...לרחוב הירדן".

תרשומת זו איננה מדויקת, והמילה ' ימינה ' איננה מופיעה בשלט האמור.

שנית: מוסר הנאשם כי איננו תושב המקום, לא מכיר ולא אמור להכיר את רחוב הירדן, ולכן, מבחינתו, שלט המזהיר אותו שאין פנייה לרחוב הירדן, ותו לא, איננו שלט שהינו רלוונטי לגביו.

אכן, צודק הנאשם בטענותיו אלו, ואילו ביקשה התביעה להסתמך על שלט כגון זה, היה על הכיתוב להיות לדוגמה , כדלקמן: