מדינת ישראל נ' קרמיצוס(אסיר)

גזר דין

1. הנאשם הורשע, כפי הודייתו, בביצוע עבירות של ניסיון לשבל"ר לפי סעיף 413 ג' סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"); נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961; נהיגה ללא תעודת ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970; מעשי פזיזות ורשלנות ברכב לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

2. הנאשם יליד שנת 1985 ובעברו שתי הרשעות קודמות בעבירות על פי חש"צ.

3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 8.1.11 סמוך לשעה 03:30 בצומת הסמוכה לעיר נס ציונה, נהג הנאשם ברכב של אחר ללא רשותו, ללא רישיון וללא תעודת ביטוח.

הנאשם נהג ברכב ב"זיגזג" ללא מתן זכות קדימה. שוטר מג"ב שהיה במקום הבחין בנאשם והחל לדלוק אחריו באמצעות ניידת על מנת לעכבו. בהמשך, נעמד השוטר במקביל לרכב בו נהג הנאשם וביקש לפנות אליו אך הנאשם פתח בנסיעה לאחור, ללא אורות רכב והחל בנסיעה מהירה תוך שהוא חוצה צומת באור אדום ואינו מציית לתמרור עצור.

סופו של דבר עצר הנאשם את הרכב בצד הדרך. השוטר ניגש אליו וביקש אותו להציג

רשיונות, אך הנאשם סרב לבקשתו ואמר לו כי אינו מעוניין לדבר עימו. מפיו של הנאשם

נדף ריח חריף של אלכוהול.

בהמשך, הגיעו למקום שוטר נוסף ופקח על מנת לסייע בעיכוב הנאשם. הנאשם הודה בפני הפקח כי אין לו רישיון נהיגה כלל, כי הוא שיכור וביקש את עזרתו.

לאחר מכן ומשהובל הנאשם לניידת משטרה, הוא ניסה לפתוח את דלת הניידת ולברוח.

השוטר הודיע לנאשם כי הוא עצור והנאשם אמר לו: "אני אמצא אותך", וכן אמר לפקח: "אתה אפס חשבתי אתה גבר". בדרך לתחנת המשטרה אמר הנאשם לפקח: "אני מכיר אותך, אתה מלוד ואל תדאג אנחנו נפגש".

4. ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, ענישה צופה פני עתיד, קנס ופסילת רישיון נהיגה.

הודגשו נסיבות המעשים והחומרה העולה מהם, כמו גם את הגינוי המתבקש נכחם.

הודגשו שני הפנים לחומרת כתב האישום בדמות זה הפלילי וזה התעבורתי כשבשילובם יש כדי להטות את הכף כלפי האינטרס הציבורי ולהחמיר בענישת הנאשם.

עוד הפנתה המאשימה כי עבירות התעבורה אותן ביצע הנאשם נועדו להכשיר את העבירה הפלילית – ניסיון לשבל"ר ובמטרה להימלט מאכיפת החוק.

המאשימה הפנתה לכך כי גם לאחר שנתפס הנאשם הוא לא בחל בהפניית איומים כלפי השוטרים.

לגישת המאשימה, נסיבת הזכות לנאשם בדמות הודייתו נסוגה מפני שיקולי החובה הנעוצים בחומרת מעשיו. המאשימה הפנתה לאסמכתאות בתימוכין בעתירתה.

5. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בענישה מתונה לנאשם, להימנע מהשתת קנס ולחילופין, להשהות את תשלומו עד לאחר שחרור הנאשם.

באשר לנסיבות המעשה, הדגיש הסנגור כי אין לזקוף לחובת הנאשם את אמירתו כי צרך מעט אלכוהול מאחר והדברים לא עלו כדי גיבוש עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

נטען כי הנאשם התעתד להשיב את הרכב לבעליו, להבדיל מנטישתו. עוד נטען כי האיומים בהם הודה הנאשם אינם נמצאים ברף העליון.