מדינת ישראל נ' קרליץ

פסק דין

1.המשיב הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה במהירות מופרזת, כשעל פי כתב האישום, הוא נהג במהירות של 113 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש.

2.לאחר שנשמעו בפני בית המשפט קמא ראיות הצדדים, הוא החליט לזכות את המשיב מן העבירה שיוחסה לו, משום שלא שוכנע כי הוכחה בפניו אמינות תוצאת המדידה של מכשיר ה"דבורה", באמצעותו נמדדה מהירות הרכב בו נהג המשיב.

3.בהפנותו לפסק הדין שניתן בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ. מדינת ישראל, קבע בית המשפט קמא, כי על המאשימה מוטל הנטל להוכיח את תקינות המכשיר, מיומנות המפעיל ותנאי מקום ההפעלה. בית המשפט קמא קבע כי לא הובאו ראיות ביחס לתקינות המכשיר וביחס לתנאי המקום הנדרשים לשם הפעלת המכשיר. נקבע כי הוכח שמפעיל המכשיר היה מיומן ומוסמך להפעיל את מכשיר "הדבורה" ועדותו, באשר לתנאי המקום בו הופעל המכשיר, התקבלה כמהימנה, "אולם אין די בעדות המפעיל כי ביצע בדיקות תקינות לפני ובסיום המשמרת, שעה שלא הוכחו בפני, על ידי מומחים שבדקו את המכשיר או בראיה אחרת, כי בדיקות אלה מבטיחות תקינות המכשיר".

4.עוד נקבע בהכרעת הדין, כי אין די בעדות המפעיל, לפיה פעל לפי הכללים המפורטים בטופס המשטרתי שהוגש לבית המשפט קמא (וסומן ת/2), שכן לא הוכח כי תנאי המקום המפורטים בת/2 מתאימים להפעלת המכשיר וכי לאורם התקבלה תוצאה אמינה. קביעה זו התבססה, בין היתר, על כך שלא הובאו בפני בית המשפט קמא הוראות היצרן או ראיות דומות, שיש בכוחן להוכיח כי תוצאת המדידה משקפת את מהירות נסיעת הרכב.

5.בית המשפט קמא אבחן את העניין נשוא הכרעתו מפסק הדין בפרשת בראונשטיין, שם נקבעו ממצאים ומסקנות ביחס למכשיר הממא"ל ולא ביחס למכשיר "הדבורה". כמו כן, סקר בית המשפט קמא את ההלכה לאור הקביעות והמסקנות בת"ת (ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ. ציטרון (להלן: "הלכת ציטרון"), ושורה של פסקי דין נוספים, שדנו בצורך להוכיח כי למכשיר המדידה נערכה בדיקה תקופתית, לרבות עפ"ת (מרכז) 9534-06-08 דרייזין נ. מדינת ישראל.

6.על סמך פסיקה זו, קבע בית המשפט קמא כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, את תקינותו ורמת דיוקו של המכשיר בו נעשה שימוש בתיק זה, "אם משום שלא הראתה כי בנוסף לחמשת (כך במקור - א.ה.) בדיקות התקינות שבוצעו בתחילת ובסיום המשמרת, בוצעה למכשיר בדיקה תקופתית שנתית, בהתאם לדרישות היצרן וכדרישות הפסיקה כמפורט לעיל, ואם משום שלא הגישה את דרישות היצרן או חוות דעת מומחים, שבדקו את המכשיר ולפיהן אין צורך לכייל את המכשיר".

7.על סמך קביעות אלה ואף שגרסת המשיב לא הייתה מהימנה על בית המשפט קמא, הוא זוכה מביצוע העבירה.

8.בית המשפט קמא שקל האם יש להרשיע את המשיב בביצוע העבירה, על סמך תגובתו בעת שנעצר על ידי השוטר כי נהג במהירות של "מקסימום 100 קמ"ש", מהירות שאף היא עולה על המהירות המותרת באותו מקום, אך סבר כי איננה בגדר הודאה חד משמעית ולכן דחה אפשרות זו.

9.על הכרעת הדין המזכה הוגש הערעור שבפני.

בהודעת הערעור מבקשת המערערת לקבוע כי בית המשפט קמא שגה באלה:

א.בקובעו כי לא הוכחו תנאי המקום הנדרשים בעקבות הלכת ציטרון, לאחר שאלה הוכחו באמצעות חוות דעת מומחה ועדות תואמת. תנאים אלה אושרו במספר רב של פסקי דין.

ב.בקובעו כי אין די בעדות המפעיל בדבר תקינות הבדיקות שעה שלא הוכח, על ידי מומחים, כי הבדיקות מבטיחות את תקינות המכשיר, שכן, בהלכת ציטרון נקבע, בהסתמך על בדיקות מקיפות, ועדות המומחה, כי הבדיקות אותן עורכים המפעילים לפני ואחרי המשמרת, מבטיחות את תקינות המכשיר.

ג.בקובעו כי בהעדר כיול תקופתי במעבדה מוסמכת, קיים ספק בתוצאות המדידה.

ד.בקובעו כי על המאשימה להוכיח כי אין בטענות ההגנה בדבר אמינות תוצאת המדידה ממש, שעה שהמשיב כלל לא העלה טענת הגנה מעין זו.

10.הדיון בערעור גופו עוכב בהסכמת הצדדים, בהמתנה לפסק הדין ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ. דרייזין, (להלן: "פסק דין דרייזין"), שהיה תלוי ועומד. לאחר מתן פסק הדין ניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם בכתב. טיעוניה המשלימים של המערערת התקבלו טיעוני המשיב לא התקבלו, למרות ארכה שניתנה לו לשם כך.

11. בטיעונים המשלימים טוען ב"כ המערערת, כי פסק דין דרייזין קבע כי אין צורך בהוכחות כיול תקופתי למכשיר האכיפה ממל"ז וממא"ל וכי על מי שטוען כנגד אמינות המכשיר מוטל הנטל להוכיח זאת. קביעה זו, לעמדת המערערת, משליכה גם על מכשירי אכיפה אחרים. בהסתמך על דברים שנקבעו בפסק דין דרייזין (בסיפא של פסקה 27 לפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן), ביקשה המערערת, לאפשר לה לצרף את התעודה ביחס לכיול התקופתי, שלא הייתה חובה לצרפה בעת ניהול ההליך בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה:

12.בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ. מדינת ישראל, (להלן: "פסק דין בראונשטיין"), קבע בית המשפט העליון כי על התביעה, בהתבססה על מכשיר אלקטרוני, להוכיח כי המכשיר היה תקין, מפעילו היה מיומן ותנאי המקום היו כאלה שבהם התוצאה המופיעה על הצג אכן מבטאת את המהירות הנכונה של הרכב הנבדק.

13. בענייננו, בית המשפט קמא קיבל כמהימנה את עדותו של המפעיל, ביחס למיומנותו והסמכתו וכן בנוגע לתנאי הדרך. למרות זאת, קבע כי לא התקיימו התנאים המאפשרים הרשעתו של המשיב, על סמך תוצאת המדידה של המכשיר, מאחר ולא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה, למעט מיומנותו של המפעיל.