מדינת ישראל נ' קריסקי

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד חיים מדר

הנאשם ובא כוחו עו"ד שאול עזרא סנ"צ

החלטה

אחר שנתתי דעתי לכל החומר שלפני – כתב אישום מתוקן, הודאת הנאשם בעובדות המפורטות בו, תסקיר שרות המבחן, טענות הצדדים וסיבותיו של הנאשם ופסיקה שהוגשה לעיוני ולאחר שהפכתי ביני לביני בשאלה מהו העונש הראוי להטיל על הנאשם בתיק זה, באתי למסקנה שטרם בשלה העת לגזירת דינו של הנאשם.

הנאשם הורשע בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן.

הנאשם מכר סם מסוג חשיש, במשל 18.93 גרם (תמורת 800 ₪) ובמשקל 45.62 גרם (תמורת

1,600 ₪) לסוכן משטרה סמוי, המכיר את הנאשם. הרוכש – נשלח לבצע רכישת הסם, כדי להוכיח שהנאשם מוכר סמים. הנאשם טוען כי מכר סמים רק לסוכן זה, לפי בקשתו של האחרון, כאשר גם הסוכן מכר לו סם בעבר. עוד ציין הנאשם כי לא הפיק רווח כלשהו ממכירת הסם, אלא מכרו בסכום שרכש אותו.

המאשימה עתרה – על פי הסדר טיעון בין הצדדים – לעונש מאסר שלא יעלה על 10 חדשים, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה. בטיעוניה לעונש, שנטענו דבר דבור על אופניו, לא הזניחה באת כח המאשימה, עו"ד צימרמן, כל טענה רלבנטית לחומרה, בציינה את מהות העבירה, את חומרתה המיוחדת, חומרת הנסיבות הנובעת ממקום ביצוע העבירה, היקף הפעילות, תדירות ביצוע העבירות הנדונות, משקל הסם – זמינותו, היותו סם הפותח לצרכניו את שערי עולם הסמים, כפי שקרה לנאשם עצמו ועוד. באת כח המאשימה ציינה גם את התנהלותו והתנהגותו של הנאשם בתקופת הקשר שלו עם שרות המבחן וחוסר התמדתו בהליכי השיקום שנקבעו לו.

עם זאת – גם התביעה לא התעלמה מן הנסיבות המקלות הרלבנטיות והן הודאתו של הנאשם בביצוע העבירות והעובדה שבדיקות שנעשו לו הוכיחו את נקיונו מסמים.

שרות המבחן סבור שבשלה העת לסיים ההליך הפלילי ולאחר פירוט דבריו בתסקיר, הוא ממליץ להמנע מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל או לריצוי בעבודות שירות. הוא ממליץ להטיל על הנאשם לבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 340 שעות ולהעמידו בפיקוח שרות המבחן.

מהפרטים הנסקרים בתסקיר שרות המבחן עולה כי הנאשם בעל יכולות להתנהגות נורמטיבית, יכולות ללמוד וגם יכולות להשתלב בחברה באופן תקני ומועיל לנאשם, למשפחתו ולזולת.

מנגד, עומדות חומרת המעשים שעשה הנאשם וטענותיה המוצדקות – עקרונית – של המאשימה.

השאלה היא מהו העונש אשר יאזן בין מכלול השיקולים הרלבנטיים וכן יש לשאול האם כל עונש חייב להביא לעיון כפות המאזניים, או שמא יש שקבוצת טענות אחת, בין זו של המאשימה ובין זו של הנאשם, מכריעה את הכף ומובילה לעונש שבית המשפט יטיל על נאשם.

לכאורה, צודקת, במקרה זה, באת כח המאשימה הטוענת כי אין לפנינו נאשם שעבר הליך שיקומי שיש להתרשם ממנו. בנוסף, עומדות כל יתר טענות החומרה שפירטה. גם מסקנת שרות המבחן והמלצתו איננה מחויבת לאור כל המפורט בתסקיר. אם כן, מדוע על בית המשפט לסטות מן העונש הראוי במקרים כאלה, ענישה שתכלול התיחסות מחמירה של בית המשפט למעשיו של הנאשם, הרתעתו וגם הרתעת אחרים?

אכן התלבטתי מאד בשאלה. הטרידה אותי, לא אחת, השאלה הנובעת מאופן הפעלת הסוכנים על ידי המשטרה. אין כל ספק כי שליחתו של סוכן לרכוש סם ממאן דהוא – מיועדת להשגת ראיות על ביצוע עבירות סחר בסם. לעתים קרובות אין דרך אחרת, טובה ויעילה להוכיח זאת – שלא על דרך הפעלת סוכן סמוי שרוכש את הסם. מנגד – נותרו ללא כל מענה טענותיו של הנאשם שלפני, בדבר היכרותו עם הסוכן, הטענה כי הנאשם עצמו רכש בעבר סם מן הסוכן וכיוצ"ב.

מכאן מתבקשת השאלה – מה הפך את הסוכן ל"סוכן" ואת הנאשם ל"סוחר"? האם מפגש מקרי בין המשטרה לסוכן? האם קנה ה"סוכן" את מעמדו בתמורה לסגירת תיקים נגדו? אם כן, כמה? באילו חשדות? ממי עוד רכש הסוכן סמים? למה בחר בנאשם – כדי להפכו ל"סוחר"! ועוד יש לשאול – האם מי שמכר פעמיים סם, לחבר שהכיר, הופך ל"סוחר"? מי שמוכר סחורה אחרת, בסכום קטן יחסית ובשני מקרים בודדים – גם הוא "סוחר"? האם לא נכון יהיה לראות בנאשם מספֵק סם – שלא ראה רווח במכירה? האם הוא מתווך, בעצם?

אמנם סעיף העבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973, חד הוא. אולם ההבדלים בין סוחר סמים זה שמייבא סמים מחו"ל בכמויות גדולות ומוכרם במחיר גבוה וברווח גדול לבין "סוחר" כמו הנאשם – הם הבדלים עצומים. ההבדל בין מקרה למקרה, נאשם לנאשם, עבירה לעבירה – הוא התשתית לענישה המאוזנת שאליה שואף בית המשפט.

1

הרהרתי בכל הנ"ל והרהרתי בנאשם – גילו הצעיר, נסיבותיו המשפחתיות, הקלעותו לעבירות הנדונות – על רקע שימושו העצמי בסם ואפילו על כך שבהיותו צרכן סמים יש חשש שקיבל לשימושו סם מאחרים ובה במידה סיפק סם לאחרים, שהשתמשו עמו או בלעדיו.