מדינת ישראל נ' קריטי

החלטה

1.המדינה מבקשת לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ

38066-06-10 בו הוא מואשם בעבירות כניסה והתפרצות לבית מגורים, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

2.לטענת המאשימה, ביום 17.6.10, נכנס המשיב לביתה של חיה מימוני (להלן: "המתלוננת") ביבניאל, כשהוא פותח את דלת הכניסה ונכנס לתוך בית המגורים במטרה לגנוב או לבצע פשע. באותה עת ישנה המתלוננת בחדרה לבדה ובחדר בסמוך ישנו שתי בנותיה הקטינות.

הנאשם נכנס לתוך בית המגורים וכן נכנס לחדר השינה של המתלוננת.

3.לשמע קול פתיחת דלת בית המגורים, התעוררה המתלוננת משנתה, ולאחר שהבחינה בנאשם בפתח חדר השינה שלה, החלה לצעוק. בעקבות צעקותיה עזב הנאשם את בית המתלוננת, כשהוא נוהג בטרקטור ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח כדין.

4.המשיב כבן 28 ולחובתו עבר פלילי הכולל 5 הרשעות קודמות בעבירות חבלה חמורה, גניבת בקר, סמים, תקיפת שוטר, איומים, שוד מזוין ועוד.

בעבר נשפט המשיב לעונשי מאסר בפועל של שנה ושל 18 חודשים, ממנו שוחרר אך ביום 22.4.10.

כן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

5.התביעה טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, הכוללות את הודעת המתלוננת, הודיית המשיב הקושרת ומסבכת אותו בעבירות המיוחסות לו, סירובו של המשיב לשתף פעולה ולקיים עימות עם המתלוננת ועוד.

לדעת התביעה, עבירות הרכוש של המשיב נשוא תיק זה, כמו גם עבירות נהיגתו בפסילה, בשילוב עברו הפלילי, ובפרט נוכח המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, מצביעים על מסוכנותו הרבה של המשיב, אשר אינו מתיירא מאימת החוק.

6.הסנגורית אינה חולקת על כך שהמשיב אכן נכנס לביתה של המתלוננת, אולם לטעמה אין בתיק ראיות לכאורה כי אכן נכנס במטרה לבצע גניבה או פשע.

לטענת הסנגורית, המשיב נכנס לביתה של המתלוננת לאחר שדפק על דלת הכניסה ולא קיבל מענה, ולאחר שניסה לפתוח את הדלת וזו לא היתה נעולה, נכנס פנימה.

עוד טוענת הסנגורית כי המשיב הזדהה בפני המתלוננת, ואמר לה כי הגיע לשוחח עימה, וכאשר דרשה ממנו המתלוננת לצאת, יצא החוצה.

לדבריה, למשיב ולמתלוננת היכרות מוקדמת וקשר אינטימי קודם, ובאותו הערב לא היה המשיב במצב פיכח לגמרי.

7.אדון בשאלות כסדרן: הראיות לכאורה, עילת המעצר ובמידת הצורך – האפשרות להשגת מטרת המעצר בדרך של חלופה.

הראיות לכאורה

8.כטענת התביעה בבקשתה, מבוססות ראיותיה על הודעת המתלוננת, ועל הודיית המשיב הקושר עצמו לאירועים.

9.כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה של ההליכים למשקלן של הראיות המונחות בפניו, ומכריע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה על יסוד ההנחה כי יינתן לראיות אלו מלוא המשקל, אלא אם כן מוצא הוא כי הופרכו מיניה וביה.

גם במקרה שבפני אנהג כמובן בדרך דומה, ואניח – בהעדר ראיה אחרת, כי כל האמור בהודעת המתלוננת ובדו"חות השוטרים הוא אמת.