מדינת ישראל נ' קריוצקובסקי

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 15.4.10 על ידי כבוד השופט אבישי קאופמן בתיק פלילי 287-09-09.

המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה; עבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה בצירוף סעיף 38(2)(1) לפקודה; עבירה של אי ציות לשוטר, עבירה לפי תקנה 23 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); עבירה של נהיגה ללא לוחית רישוי עבירה לפי תקנה 300 לתקנות; עבירה של נהיגה שגרמה נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות ועבירה של אי מסירת פרטים והודעה למשטרה, עבירה לפי תקנה 145 לתקנות.

בכתב האישום נטען כי ביום 1.9.09 נהג המשיב בקטנוע, כשאינו מורשה לנהיגת רכב מנועי מכל סוג שהוא, ברחוב יפה נוף בשלומי. למשיב לא היה רישיון נהיגה תקף ומשהשוטרים הבחינו במשיב שמוכר להם, ביקשו ממנו על ידי הבהוב באורות הניידת המשטרתית, לעצור. המשיב לא ציית להוראות השוטרים והמשיך בנסיעה. במהלך מנוסתו של המשיב מהשוטרים הוא נהג ברשלנות ופגע בשני כלי רכב שנסעו מולו, חרף זאת הוא המשיך בבריחתו. שני כלי הרכב ניזוקו והמשיב לא דיווח על כך למשטרה.

בית משפט קמא הרשיע את המשיב על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום והורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן.

לאחר שבית משפט קמא שמע את טענות הצדדים לעניין העונש ועיין בתסקיר, הטיל על המשיב את העונשים הבאים:

4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; נתן צו שירות לתועלת הציבור למשך 100 שעות; פסל את המשיב בפועל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים; פסילה על תנאי מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה של 5 חודשים ולמשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית על סך 4,000 ₪ להימנע מלבצע עבירה בה הורשע.

על גזר הדין הנ"ל מופנה הערעור שבפני.

המדינה סבורה כי בית משפט קמא הקל עם המשיב במידה רבה ומכאן ערעורה על העונש כשהיא מבקשת לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב מאסר בפועל ארוך, מאסר על תנאי ארוך, קנס כספי ופסילה בפועל ועל תנאי ארוכות ומרתיעות.

לדעת המערערת המשיב לא ציית לשוטרים שהורו לו לעצור, המשיך בנהיגתו המסוכנת תוך שהוא פוגע בשני כלי רכב שנסעו מולו והמשיך בנסיעה לאחר שגרם נזק לאותם כלי רכב מבלי שדיווח על קרות התאונה למשטרה.

עוד טענה המערערת כי המשיב הורשע כבר בעבר בבית המשפט לנוער בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירת התפרצות שבגינן הוטלו עליו עונשים ללא הרשעה.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי אין בפיו של המשיב כל הסבר המניח את הדעת ביחס לביצוע העבירות נשוא הערעור. המשיב לא הביע נכונות או נזקקות להשתלב בטיפול. אומנם שירות המבחן בסופו של יום המליץ לחייב את המשיב בעבודות לתועלת הציבור על יסוד התרשמותו שחל שינוי חיובי ומשמעותי באורחות חייו של המשיב, אך המערערת סבורה כי מסקנות אלה של שירות המבחן חסרות כל בסיס.

המערערת טוענת כי המשיב ביצע את העבירות לפני פחות משנה ותוך כדי שירותו הצבאי. התנהגותו של המשיב סיכנה את חייו ואת חיי האחרים, דבר המעיד על מסוכנותו הגבוהה והתנהלותו חסרת האחריות. התנהלות המשיב מצביעה על חוסר מודעות אמיתית וכנה לחומרת העבירות אותן עבר. לדעת המערערת אין בעונשים שהוטלו על המשיב כדי לתת ביטוי לשיקולי ההרתעה והראיה לכך שהוא שב וביצע אותה עבירה לאחר שבהליך משפטי קודם נהגו בו במידת הרחמים ולפנים משורת הדין. לדעת המערערת עונשי הפסילה בפועל ועונש המאסר המותנה קצרים ביותר, לכן היא סבורה כי יש להטיל על המשיב מאסר בפועל בשל חומרת העבירות שהפסיקו מזה זמן רב להיות עבירות נדירות, הגם שבנס נפגעו רק כלי הרכב והנזק שנגרם היה נזק קל בלבד.

ב"כ המשיב טען כי העונש שקול ומדוד ובית משפט קמא שקל את מכלול הנסיבות ונתן את דעתו לנתונים השונים, לרבות המלצת שירות המבחן, והגיע למסקנה שלא להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל וכי יתר רכיבי העונש הולמים ומאוזנים. יש להזכיר כי המשיב שלם לניזוקים את הנזק שנגרם להם ועל כך הגיש אישורים, גם אם התשלום בוצע שלושה ימים לפני מתן גזר הדין.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק דינו של בית משפט קמא, תסקיר שירות המבחן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי.

כאמור, כדרכה של ערכאת הערעור, שככלל, היא לא תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. בעניין זה נקבע כי ערכאת הערעור:

"...לא תתערב... בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם))."- ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006).

עוד נאמר כי: "על ערכאת הערעור לבחון אם העונש שהטילה הערכאה הדיונית חורג במידה משמעותית מן העונש שראוי היה להשית." - ראו ע"פ 10281/07 קורנבליט נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 25.2.08), ע"פ 10218/08 חשנסקי נ' מדינת ישראל, (סעיף 8 לפסה"ד, ניתן ביום 11.8.09) - ראו גם, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (2009), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (2009), ע"פ 10281/07 קורנבליט נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.2.08) וע"פ 10218/08 חשנסקי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 11.8.09).

אין ספק שהתנהלותו של המשיב הייתה חסרת אחריות, בלשון המעטה. בהתנהלותו יצר סיכון ממשי הן לעצמו והן למשתמשים בדרך. הפגין זלזול וחוסר כבוד לרשויות אכיפת החוק, עת לא ציית להוראות השוטרים, נמלט מהמקום תוך שהוא פוגע בשני כלי רכב שנסעו מולו.

כאן המקום לומר בצורה ברורה וחד משמעית כי הנסיבות האישיות ושיקולים אחרים לקולא, נדחים מפני השיקולים שבאינטרס הציבורי, כאשר מבוצעות עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור ומזלזלות באופן בוטה בשלטון החוק, על כן האינטרס האישי במקרה זה חייב לקבל משקל פחות ( ראו רע"פ 11031/08 חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009); רע"פ 3425/10 אבדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.5.2010)) ורע"פ 4868/10 אחמד זועבי נגד מדינת ישראל, (28.6.10).