מדינת ישראל נ' קראמה

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בנהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף שפקע בשנת 2007 וללא ביטוח חובה.

הנאשם נעצר ל-3 ימים ושוחרר למעצר בית, לאחר שהתברר כי אין לחובתו מאסר על תנאי להפעלה כפי שטענה בטעות המאשימה.

רישיון הנאשם נפסל בעבר לתקופות ארוכות (18 ח', 9ח' ו-24 ח') במספר גזרי דין, כמפורט בכתב האישום. בת"פ 4203/07 הורשע בהסעת שב"ח ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח, באותו מקרה נדון למאסר על תנאי שאינו בר הפעלה, קנס בסך 6,000 ש"ח ולתשעה חודשי פסילה במצטבר לכל פסילה אחרת. הנאשם לא הפקיד רישיונו או תצהיר, כך שתקופת הפסילה טרם הסתיימה. בת"פ 2055/09 הודה הנאשם והורשע בגניבת משאית יחד עם אחרים, קשירת קשר לפשע, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח. הוא נדון ל-26 חודשי מאסר הכוללים הפעלת מאסר על תנאי של 6 חודשים. בנוסף נפסל רישיונו לשנתיים ומאסר על תנאי של 10 חודשים.

כאמור עבירת הנהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף נעברה על ידי הנאשם מספר פעמים ולא הוכח כי הפנים את חומרת העבירה, שכן לא חלף זמן רב מאז שחרורו ממאסר ועד שנתפס נוהג בתיק שלפני.

חומרת העבירה

לגבי חומרת העבירה, אין צורך להכביר במלים, די אם אפנה ל רע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י , שם ציין ביהמ"ש העליון כי "מי שנוהג בזמן פסילה, ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת...", ובע"פ 324/88 אברהים בן סולמן אלעאסם נ' מ"י נאמר: "ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך יעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מ"י דחה ביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור על תקופת מאסר של 16 חודשים שהוטלה על הנאשם בגין נהיגה בזמן פסילה. כב' השופט רובינשטיין ציין כי נהיגה בזמן פסילה אינה מהווה רק סטירת לחי לחוק, כי אם מהווה סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה דורשת להטיל עונש מאסר בפועל ממושך, מאחורי סריג ובריח ולא בדרך של ביצוע עבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה מלקבל רישיון נהיגה וקנס גבוה.

הסנגור ביקש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו המידית בביצוע העבירה , את העובדה כי הוא אב לשלושה ילדים, עובד בעבודות מזדמנות ומצבו הכלכלי קשה וכן את העובדה כי שהה במעצר שלושה ימים ובמעצר בית מיום 16/1/13 ועד היום.

הסנגור ביקש כי אגזור על הנאשם מאסר לתקופה קצרה שתרוצה בדרך של עבודות שירות, אולם כבר בדיון הקודם שללתי אפשרות כזו ועל כן לא נעניתי לבקשה להפנות הנאשם לממונה על עבודות השירות. לחילופין טען הסנגור כי מדובר "ברף התחתון של נהיגה בזמן פסילה" לטענתו טווח הענישה ההולם מקרה זה הוא מאסר למספר ימים ולכל היותר חודש ימים, כשהוא מפנה לפ"ל 8374-01-11 בן לולו ולפ"ל 3544-09-11 אדקידק שניתנו על ידי.

אציין כבר עתה כי שני גזרי דין אלו מתייחסים למי שנעדר עבר פלילי ומעולם לא ריצה עונש של מאסר בפועל, כך שאין הם בגדר קנה מידה לנאשם שבפני ולנסיבותיו.

טווח הענישה

טווח הענישה, במקרים של עבירה חוזרת ונשנית של נהיגה בזמן פסילה, או על ידי מי שעברו התעבורתי והפלילי מכביד ואשר ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, הוא מחודשים בודדים ועד שנה ויותר – הדבר תלוי בין היתר בנסיבות אישיות ובשאלה האם לחובת אותו נאשם עמד מאסר על תנאי בר הפעלה. ראה לדוגמא עפ"ת(ים) 18764-06-12 זרביב נ' מדינת ישראל - ארבעה חודשים על מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה ונהג בקטנוע, עפ"ת (ים) 3655-12-11 שאער נ' מ"י – חמישה חודשי מאסר למי שבעברו 19 הרשעות קודמות, עפ"ת(ים) 7975-09-11 אבו הווא נ' מדינת ישראל מיום 10/10/11 בו אושר עונש מאסר בן ארבעה חודשי מאסר בפועל, למי שחזר על העבירה 8 פעמים אולם נעדר עבר פלילי.

בטווח העליון של הענישה ראה פ"ל 355-08-12 מדינת ישראל נ' עליאן מיום 3/3/13 – 10 ח' מאסר בפועל, כאשר לחובתו היו תלויים שני מאסרים על תנאי להפעלה, תת"ע (ים), תת"ע (ים) 2170-09-11 ויסאם עאסלה – 10 חודשים על רו"ח במקצועו, ללא עבר פלילי, שחזר ונהג בפסילה, כשתלויים מאסרים על תנאי להפעלה, או עפ"ת (ים) 42889-09-12 לביא נ' מדינת ישראל - 16 חודשים (גם לחובת נאשמת זו עמדו שני מאסרים על תנאי בני שנה כל אחד להפעלה).

גזר הדין

לאחר שדנתי בטיעוני הצדדים כמו גם במהות העבירה ונסיבותיה, אני מוצאת כי יש מקום להשית עונש של מאסר בפועל למספר חודשים בודד, הן בשל כך שלא קיים לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה והן משום ששהותו במעצר בית למשך חודשיים, מהווה אף היא ענישה במידה מסוימת, שכן היא פגעה ביכולתו להתפרנס. יחד עם זאת, יש מקום להחמיר עם הנאשם בכל הנוגע ליתר רכיבי העונש לרבות מאסר על תנאי, כיוון שניסיון העבר מלמד כי עונש מותנה זה הרתיע את הנאשם (במידת מה).

אני דנה איפוא את הנאשם לעונשים הבאים: