מדינת ישראל נ' קקיאשוילי(עציר)

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

א.כללי

1.ביום 30.10.11 בשעה 14:45 החנתה גב' בנימין את רכבה בסמוך לביתה ברחוב השקמה בבת-ים. כשעה מאוחר יותר, שבה גב' בנימין לרכב, ואז הבחינה כי החלון הימני - אחורי נופץ, וכי ארנקה ופאנל הרדיו-דיסק נגנבו. בתוך הארנק הוחזקו פריטים רבים לרבות כרטיס אשראי של חברת ישראכרט (הכרטיס הוגש וסומן ת/5, להלן - המתלוננת, הרכב, וכרטיס האשראי).

2.באותו יום, לקראת השעה 17:00, נראה הנאשם על ידי שני שוטרים, כשהוא הולך עם אדם נוסף ברחוב ארלינגר בתל אביב. השוטרים עצרו את הניידת, וכאשר הבחין בהם הנאשם, זרק דבר מה שהחזיק בידו, פעולה אשר נראתה על ידי שני השוטרים. אחד השוטרים ניגש למקום הנפילה של אותו פריט, ומצא כי מדובר בכרטיס האשראי.

3.הנאשם לא סיפק כל הסבר למעשיו, והתמיד בהכחשתו כי כלל לא החזיק את כרטיס האשראי וממילא לא זרק אותו.

4.על יסוד הראיות שפורטו לעיל, ומכוחה של "החזקה התכופה", ייחסה התביעה לנאשם עבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב, וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו הנובעת מנסיונו להיפטר מכרטיס האשראי שהחזיק.

5.במהלך שלב ההוכחות העידו מטעם התביעה שני השוטרים, ואילו הנאשם העיד להגנתו.

החזקה התכופה

6.חזקה תכופה הינה חזקה שבעובדה, המתבססת על ההיגיון וניסיון החיים, לפיה ניתן להסיק כי הימצאותו של חפץ, שנמצא זמן לא רב לאחר הגניבה, בחזקתו של פלוני, מעידה על קשר בין אותו פלוני לבין מעשה הגניבה. חזקה זו משמשת כלי עזר חשוב בידי התביעה, שכן בכך פטורה היא מהבאת עדויות ישירות בקשר לביצוע עבירת גניבה או שוד, והדבר יעיל במיוחד כאשר מדובר במקרה בו לא היו עדי ראייה למעשה העבירה.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי חזקה זו ניתנת לסתירה, ובכל מקרה - בית-המשפט אינו מחויב להרשיע על-פיה, וזאת אם מפקפק הוא בקשר הסיבתי בין החזקת הרכוש הגנוב, ובין מעשה הגניבה עצמו.

וכך נקבע:

"הנחה זו בדבר הקשר בין מחזיק הסחורה הגנובה לבין מעשה הגניבה הנו בגדר הנחה בלבד. הנאשם רשאי להביא ראיות שיהיה בהן סתירה של ההנחה העולה מהמצאות הסחורה הגנובה בידיו, או בכדי להטיל ספק במשתמע מהימצאותה בידיו. בסופו של ענין, על בית המשפט לשקול את הנסיבות כולן, אפילו הסברו של הנאשם לא נמצא מהימן, ולקבוע אם יש בחזקה כאמור, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, לבסס מסקנה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי להרשעתו של הנאשם (ע"פ 480/88 פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4), 397, עמ' 399-400).

אופיה של המחלוקת

7.בהיעדר מחלוקת בדבר פריצת הרכב וגניבת הארנק וכרטיס האשראי במועד ובשעות שפורטו בסעיף 1, המחלוקת המרכזית מתמקדת בשאלה האם הנאשם החזיק וזרק את כרטיס האשראי (כטענת התביעה), או הלך לתומו ברחוב מבלי שהחזיק או זרק פריט כלשהו (כטענת ההגנה).

טרם אכריע בשאלה שבמחלוקת אציין כי מדובר בחזקה תכופה הדוקה מבחינת הזמן, העומדת, לכל היותר, על שעתיים ורבע, כאשר אין חולק כי הפריצה התבצעה בעיר מגוריו של הנאשם. בנסיבות אלה, ככל שיקבע כי הנאשם החזיק וזרק את כרטיס האשראי למראה השוטרים המתקרבים, ובהיעדר תרחיש חלופי כלשהו, או הסבר אחר מטעמו של הנאשם באשר לנסיבות ההחזקה ולרצונו "להיפטר" מהרכוש הגנוב, יהיה מקום להרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

דיון והכרעה

8.לאחר ששמעתי את עדויות שני השוטרים, ובחנתי את עדות הנאשם, מצאתי להעדיף את עדויות השוטרים שהיו מהימנות בעיני, על פני עדותו של הנאשם.

הן קצין המשטרה חיים ביטון, והן השוטר משה באשטאקר, תיארו את הסיטואציה באופן דומה, כאשר כל אחד מהם הסביר את פעולותיו ואת שראה בהתייחס לתפקידו ולזוית בה עמד.