מדינת ישראל נ' קפלנקוב ואח'

גזר דין – לנאשם 2

רקע

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); סיוע להתפרצות למקום מגורים, לפי סעיפים 31 ו- 406(ב) לחוק, גניבה, לפי סעיף 384 לחוק ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

2.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 20.4.11, במסגרת קשר שקשרו הנאשמים 2 ו- 3 ושלושה אחרים, הגיע הנאשם לבית המתלונן ונכנס אליו לאחר שפתח את דלת ביתו באמצעות מפתחות שמסר המתלונן, בין היתר, לנאשמת 1 – בתה של עוזרת הבית שהועסקה על ידו.

הנאשם 2 אפשר כניסת אחרים לבית המתלונן ובהמשך, עזב את המקום וחזר אליו לאחר מכן, תוך שאפשר פעם נוספת כניסת אחרים לבית המתלונן.

הנאשם ואחרים גנבו מבית המתלונן סכום של 6,000 ₪, שני מחשבים ניידים, מכשיר איתור לווייני (GPS), מצלמת וידאו, תכשיטים, שעונים ומתנות שונות.

ביום 4.5.11, פעל הנאשם כדי להכשיל חקירה פלילית, בכך שתיאם גרסאות עם הנאשמת 1 ואמר לה שלא תאמר דבר.

3.הנאשם יליד 1982 ואין בעברו רישום פלילי.

עתירות הצדדים

4.הצדדים הגיעו להסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום, במסגרתו ניתנה הודיית הנאשם והוצג עונש מוסכם בדמות שישה חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות שירות, מאסר מותנה, ופיצוי בסכום של 5,000 ₪. המאשימה עתרה, בנוסף, להשתת קנס ואילו ההגנה עתרה להסתפקות בהתחייבות חלף זאת.

5.ב"כ הצדדים עתרו לאמץ את ההסדר. המאשימה הדגישה את חומרת המעשים, את התכנון שקדם להם, את מידת פגיעתם במתלונן ובחברה בכללותה ואת הצורך בהשתת ענישה מרתיעה. בהקשר זה הודגש כי השתת קנס תדגיש את חוסר הכדאיות בביצוע עבירות כגון דא שהמניע לביצוען הינו בצע כסף.

6.ב"כ הנאשם עתר להימנעות מהשתת רכיב קנס בענישת הנאשם ולהסתפקות ברכיב התחייבות. הודגשו נסיבות חייו של הנאשם, גילו, עברו הנקי, היותו אב לפעוטה שנולדה במהלך הליך זה. עוד הפנה הסנגור למעצרו של הנאשם במסגרת ההליך, להודייתו המשקפת נטילת אחריות ולתיקונים המשמעותיים שהוכנסו בכתב האישום, שנבעו מקושי ראייתי ממשי.

עוד הפנה הסנגור לאחרים המתוארים בכתב האישום שאחד מהם היה איש הקשר ולמעשה הנאשם המרכזי הראוי מבלי שנתנו את הדין על מעשיהם וכן הדגיש את הפגיעה התעסוקתית שתיגרם לנאשם מחמת הפסקת עבודתו כקבלן שיפוצים לשם ריצוי עבודות שירות והוסיף כי הרכיב הכלכלי הנדרש בענישת הנאשם מקבל ביטוי מספק בעצם הפיצוי עליו הסכימו הצדדים, כך שאין צורך בהשתת רכיב כלכלי נוסף.

עוד הפנה הסנגור למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם שחובותיו מסתכמים בכ- 200,000 ₪ מאחר וספג "נפילה כלכלית" בעסקו. לא הוצגו אסמכתאות בנושא.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צער על מעשיו.

8.דינו של הנאשם 3 נגזר כדי מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים והושתו עליו רכיבי ענישה כלכליים בדמות פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ₪ וחילוט סכום של 7,500 ₪.

דיון וגזירת דין

9.מעשיו של הנאשם גרמו לפגיעה קשה בזכותו היסודית של המתלונן בקניינו. הנאשם חבר לאחרים על מנת להשלים פגיעה זו ונכנס לבית המתלונן פעם אחר פעם, תוך שאפשר כניסתם של אחרים לביתו, על מנת לגנוב את רכושו, שלא הושב לו.

10.אין צורך להכביר במילים באשר למפח הנפש והטראומה שנגרמו למתלונן, עת גילה כי ביתו מבצרו נפרץ וכי רכושו היקר נגנב. זכות הקניין הינה זכות יסודית והנאשם דרסה ברגל גסה. חומרת מעשיו משמעותית משום התכנון שקדם להם, חלקו בביצועם ותפקידו הלא מבוטל במערכת קשירת הקשר לפריצה לבית המתלונן וגניבה ממנו. לא הוכחה מידת השפעה של אחר על הנאשם בעת ובטרם ביצוע מעשיו, כדי כך שחוד חומרתם יכהה ולא הועלו נסיבות המשמשות לזכות הנאשם שהביאוהו לביצוע מעשיו.

יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו ואת הפסול שבהם לא נגרעה וכך גם יכולתו להימנע מביצוע מעשיו נוכח שליטתו המלאה עליהם. לא נשמעה טענה לעניין מצוקת הנאשם עקב מעשי המתלונן והראשון אינו קרוב לסייג אחריות פלילית. הכל, בהשוואה ללשון סעיף 40 ט' (א) לחוק.