מדינת ישראל נ' קעקור(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל, התחזות לאחר, שימוש במסמך מזוייף והפרעה לשוטר.

על-פי עובדות כתב האישום בתאריך 30/09/10 שהה הנאשם בישראל שלא כדין. כשהתבקש הנאשם על-ידי שוטרים להציג תעודה המאששת זהותו, הזדהה בכזב באמצעות תעודת זהות מזוייפת של אזרח ישראלי, בהמשך החל הנאשם במנוסה רגלית והשוטרים דלקו אחריו עד שנתפס.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ועותר לשחרורו של המשיב בערבויות מתאימות, אשר יבטיחו התייצבותו לדיון.

לדבריו המשיב נכנס לארץ על מנת "לשבור שבר" בלבד, עברו הפלילי אינו מכביד ונמצא אזרח ישראלי שמוכן לערוב לו.

לטעמו קביעת ערבויות מתאימות, ישיגו את תכלית המעצר ויבטיחו את המשך התייצבותו של המשיב לדיונים בענינו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב ועותרת למעצרו עד תום ההליכים. לדבריה, קיים חשש ממשי להמלטות מאימת הדין, המתעצם נוכח התנהלותו של המשיב, אשר לא היסס להצטייד בתעודת זהות מזוייפת אותה רכש במיטב כספו, וזאת על מנת להקשות על גורמי אכיפת החוק לחשוף זהותו וגם לכשנתפס, נמלט מהשוטרים. מה שמעיד על נחרצותו להמלט מאימת הדין.

אכן הלכה היא כי אין בעצם העובדה לבדה, כי הנאשם מתגורר בשטחי האזור כדי למנוע בחינת חלופת מעצר.

יחד עם זאת על בית המשפט חובה לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות ערבויות מתאימות.

במקרה שבפני החשש להמלטות מאימת הדין נובע בין היתר מהיותו של המשיב שוהה בלתי חוקי במדינת ישראל, עובדה אשר תקל על המשיב להתחמק מהליכי משפט במידה ויצא את גבולות המדינה, אל תוך שטחי הרשות הפלסטינית, שהרי העובדה כי המשיב תושב הרשות, מחזקת את החשש לא רק לקיום מוטיבציה להמלטות, אלא גם לקיום תנאים להגשימה ולקושי ברור לפיקוח אפקטיבי על קיום תנאי החלופה.

החשש להמלטות מאימת הדין מתעצם נוכח העובדה כי למשיב קשר רופף למדינת ישראל ולאור יכולתו להחליף זהויות כפי שבאו לידי ביטוי בהצטיידותו בתעודת זהות מזוייפת וכניסתו לישראל בזהות בדויה.

עוד נזקפת לחובת המשיב בענין זה העובדה כי לכשנתפס על-ידי השוטרים בסופו של יום, מצא להמלט מפניהם ולרק לאחר שהתנהל מרדף אחריו, במהלכו אף נחבל שוטר, נתפס המשיב.

סבורני כי מכלול הנסיבות הללו מלמד כי לא ניתן ליתן במשיב אמון ולהורות על שחרורו בערבויות. הכף נוטה באופן ברור לכיון מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בנסיבות בהן החשש להמלטות מאימת הדין מתעצם ונלמד בין היתר גם נוכח העבירות הנלוות המיוחסות למשיב.

אשר על כן- ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנת בזאת ארכה בת 45 יום להוצאת תעודת חסיון.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר