מדינת ישראל נ' קסלסי(עציר) ואח'

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשמים הוגש כתב אשום המייחס לשניהם עבירות של סחיטה בכח וסחיטה באיומים. כמו כן נאשם מס' 2 הואשם גם בנהיגה בפסילה.

על פי עובדות כתב האשום, בסמוך ליום 3.6.13 התקשר נאשם מס' 1 למר אשר אוחנה (להלן: המתלונן) וביקש להפגש עמו, אך סרב לומר לו מדוע. המתלונן סרב להפגש עם נאשם מס' 1 וזה התקשר אליו עוד מספר פעמים, אך המתלונן לא ענה לשיחותיו.

ביום 9.6.13 הגיעו שני הנאשמים לבית הוריו של המתלונן. נאשם מס' 1 הורה למתלונן לצאת לרחוב ושם טען בפני כי הוא חייב לאחיו של נאשם מס' 2 סכום של 80,000 ש"ח ודרש ממנו לשלם את הסכום תוך 24 שעות, או בתשלומים. במהלך השיחה הציג נאשם מס' 1 למתלונן תעודת אסיר, אמר לו כי הוא אסיר משוחרר וכי "ישמח לחזור לבית סוהר, אבל יש לו חיילים בחוץ". במהלך המפגש התקשר נאשם מס' 1 לאדם אחר, המכונה "קוסם" ואמר לו כי הוא "נמצא עם הבנאדם".

ביום 10.6.13 התקשר נאשם מס' 1 למתלונן וזה לא ענה לו. לאחר מכן שלח נאשם מס' 1 למתלונן הודעת טקסט ובה נאמר "תתקשר ואל תתחיל עם משחקים". אחר כך היו חילופי מסרונים בין המתלונן לנאשם מס' 1.

ביום 16.6.13 הגיעו הנאשמים פעם נוספת לבית הוריו של המתלונן. נאשם מס' 1 נכנס לבית מבלי לדפוק על הדלת, עלה לחדרו של המתלונן ודרש ממנו לצאת החוצה. כאשר יצא המתלונן אל מחוץ לבית פגש בנאשמים, ונאשם מס' 1 שב ודרש ממנו סכום של 80,000 ש"ח. המתלונן ביקש ארכה של מספר ימים ונאשם מס' 1 השיב כי כבר קיבל ארכה.

נאשם מס' 2 אמר למתלונן כי הוא רוצה לשוחח עמו בצד, משך אותו הצידה בידו ונאשם מס' 1 דחף אותו. המתלונן ביקש מנאשם מס' 2 שלא ישתמש נגדו בכח ונאשם מס' 2 כרך ידו סביב צוארו של המתלונן בתנועת חניקה, אך המתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתו.

המתלונן ביקש מהנאשמים שלא יתקרבו לבית הוריו. נאשם מס' 2 הזהיר את המתלונן, ואמר כי "אתה לא מכיר אותנו" ו- "הדרך איתנו לא תהיה קלה". נאשם מס' 1 אמר "תפסיק לג'עג'ע, תזהר".

נאשם מס' 2 הואשם עוד, כי ביום 11.7.13 נהג כשאין ברשותו רשיון נהיגה תקף.

יריעת המחלוקת וראיות הצדדים

הנאשמים הודו בכך שנאשם מס' 2 ניסה לגבות חוב שחב המתלונן לאחיו, אבי לוי, ובכך שנאשם מס' 1 נטל חלק פעיל במאמצי הגביה. עם זאת, הנאשמים טענו כי מאמצי הגביה התמצו בפניות ברוח טובה ולא כללו איומים או הפעלת אלימות.

נאשם מס' 2 הודה בכך שנהג ברכב חרף העובדה שרשיונו נפסל במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ב"כ הנאשמים השכילו למקד הדיון וליעלו, בכך שויתרו על חקירת עיקר עדי התביעה מלבד המתלונן ואמו וכן רכז מודיעין משטרתי אשר היה עם המתלונן והסכימו להגיש את עיקר הראיות ללא חקירת עדים. כפי שתלמד תוצאת הכרעת הדין, לא היה בכך כדי לגרוע מהגנת הנאשמים.

אקדים מסקנה לסקירה ואומר, כי לא ראיתי לסמוך על עדותו של איש מבין שלושת העדים הישירים לארועים מושא כתב האשום, קרי המתלונן ושני הנאשמים. לאור זאת, הקביעות העובדתיות לפיהן אכריע דינם של הנאשמים יתבססו רק על הראיות האוביקטיביות המעטות שבתיק והעובדות המוסכמות. כפועל יוצא, המסגרת העובדתית לפיה אכריע הדין שלדית וחסרה פרטים רבים.

אשר אוחנה - המתלונן

סקירה

המתלונן העיד על עצמו, כי הוא קבלן מורשה אמין ומנוסה ושמו הטוב ידוע בכל ירושלים. אחיו של נאשם מס' 2, אבי לוי, הוא חברו מילדות ומשם הכרותו עם נאשם מס' 2. במסגרת אותה הכרות, ביצע עבודת בניה בעבור נאשם מס' 2, אותה לא השלים מטעמי העדר היתר בניה וקשיים הנדסיים ונאשם מס' 2 נותר חייב לו סכום של כ- 15,000 ש"ח.

באחד הימים התקשר אליו אדם והציג עצמו בשם שמעון אלקסלסי, דרש להפגש עמו בארבע עיניים אך סרב לומר מדוע. המתלונן לא הסכים להפגש עם אותו אדם, עד שיום אחד הגיעו שני הנאשמים לביתו. נאשם מס' 1 טען בפניו כי הוא חייב לאבי, אחיו של נאשם מס' 2 סכום של 50,000 ש"ח, וכן רבית והצמדה בסך 30,000 ש"ח ועליו לשלם את הסכום תוך 24 שעות. המתלונן ביקש מנאשם מס' 1 להזדהות וזה הציג לפניו תעודת אסיר ואמר לו שרק עכשיו השתחרר מבית סוהר, ושאם המתלונן יפנה למשטרה "יש לנו חיילים בחוץ. נשמח מאוד אם תכניס אותי לבית סוהר".

המתלונן פנה למשטרה בעקבות אותה פגישה.