מדינת ישראל נ' קנופוב

גזר דין

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של עושק, לפי סעיף 431 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וקבלת תשלומים שלא כדין, לפי סעיפים 69ג ו- 80 (ב) ו- (ד) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט- 1959.

2.הנאשם יליד 1975 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתב האישום עולה כי בעת הרלוונטית היה הנאשם הבעלים והמנהל של חברה ששימשה כלשכה פרטית, קרי - הורשתה לעסוק בתיווך באופן פרטי על פי היתר מאת משרד הפנים בין מעסיקים מעוניינים בישראל לבין מבקשי עבודה מחו"ל. עיסוקו המרכזי של הנאשם בחברה זו התמצה בתיווך בתמורה בין מעסיקים בישראל לבין חברות, לשכות זרות ומבקשי עבודה, שביקשו להגיע לארץ ולשמש כפועלים אצל מעסיקים מקומיים.

ביום 31.12.08 הובאה לישראל קבוצה של עשרה מבקשי עבודה תאילנדים. העובדים התאילנדים שילמו בארץ מוצאם תמורה בגין הזכות להגיע ארצה ולעבוד בישראל לחברה זרה עובר להגעתם ארצה וזאת כתנאי להבאתם ארצה ובגדר סכומים שעמדו על כ- 10,000 דולר ארה"ב. חמישה מן העובדים קיבלו לידיהם טרם הגעתם ארצה מעטפה ובה כ- 5,000 דולר ארה"ב והתבקשו למסרה לנציג החברה של הנאשם. בסמוך לאחר נחיתתם בארץ, לקח נציג מטעם הנאשם מהעובדים הזרים סכום כולל של כ- 25,000 דולר ארה"ב ומסרו לנאשם כתשלום לחברה הנ"ל בגין הבאת העובדים ארצה. כך דרש הנאשם וקיבל כספים מאת העובדים הזרים ומלשכה זרה על אף שהכספים אינם מגיעים לו כדין. זאת עשה תוך ניצול חוסר ניסיונם של העובדים, ורצונם להגיע ארצה בהעדר היכרות עם הדין הרלוונטי.

4.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון המגבש רכיבים של מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, קנס ופיצוי נרחבים.

5.המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיו של הנאשם, את האינטרס הציבורי העומד בבסיס האכיפה בעניין, את הקושי באיתור מבצעי עבירות כגון אלו בהן הורשע הנאשם ואת עמדתה העונשית המקלה נוכח שעסקינן במקרה ראשון, כידיעת המאשימה, בו מתבצעת אכיפה פלילית באשר לעבירות הקשורות בגביית יתר מעובדים זרים.

6.         ב"כ הנאשם הדגיש כי ההיתר שניתן לנאשם שאישר לחברה שבבעלותו לעסוק בתיווך - בוטל. נטען כי מעשי הנאשם אינם עולים כדי התעשרות על חשבון חלשים ואין כל בסיס לטיעון בדבר פגם מוסרי במעשיו. הסנגור הדגיש כי שכרם של העובדים הזרים תופח מונים רבים מהשכר הממוצע בארץ מוצאם. עוד נטען כי הסכום שנלקח מהעובדים הזרים אין בו כדי להוות עבירה בארץ המקור, להבדיל מהיות המעשה עבירה על פי הדין הישראלי, מקום בו לא נאכף עניין זה עד כה, על החשיבות המכרעת שיש לכך בבוא בית המשפט להכריע בסוגיית העונש.

הסנגור הוסיף כי הסכומים שיוחסו לנאשם מלכתחילה הופחתו ממיליוני שקלים לעשרות אלפי שקלים כפי המבואר בכתב האישום וכי הנאשם ניזוק באופן ממשי כתוצאה מהליכים שננקטו נגדו, החברה שבבעלותו נסגרה וכך גם החברה שבבעלות אשתו שעסקה בהעברת משכורות של עובדים זרים לחו"ל והנאשם נאלץ לאתר מקורות פרנסה חלופיים.

שני הצדדים טענו כי ההסדר מאזן נכונה בין האינטרסים השונים וכי יש לכבדו.

7.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע צער וחרטה על מעשיו וטען כי זנח את תחום עיסוקו המבואר בכתב האישום.

8.חומרת מעשיו של הנאשם מהווה את שיקול החובה העיקרי בעניינו. התרשמתי כי אין דרך של ממש לייפות את הכיעור הנגלה ממעשי הנאשם. גביית יתר מעובדים זרים קשורה בהתעשרות פסולה על חשבון חלשים. קיימת חשיבות בהדגשת הפסול שבמעשי הנאשם ושכמותו, גם בהתחשב בעקרונות של מוסר והקפדה מתבקשת על כבודם של אותם עובדים ששירותיהם מתבקשים, לאחר שכמעט אין בנמצא מי שיבצעם בישראל ותמורת שכר מינימום. הכל כטענות ב"כ המאשימה. גם ניצול חוסר ניסיונם של עובדים זרים מעמיד באור מבייש את החברה הישראלית בכללותה ונדרשת ענישה מכאיבה וממשית לשם הדגשת הפסול שבמעשים ובגדר המאבק הנדרש לשם מיגורם.

9.לזכות הנאשם התחשבתי בכך כי מעשיו מוקדו במועד ספציפי מבלי שיוחסה להם המשכיות, בשלילת רישיונו לעסוק בתיווך על הפגיעה הכלכלית שנגרמה לו ולמשפחתו וכן בהודייתו המשקפת נטילת אחריות והפנמת הפסול שבמעשיו.

10.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העושה והמעשה, נחה דעתי כי יש לכבד את ההסדר. כידוע, ככלל, יאשר בית המשפט הסדר טיעון אם עומד הוא בדרישות "גישת האיזון" כפי שנפסק ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י תק-על 2002, 820:

"בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד ביהמ"ש את הסדר הטיעון. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון".

סברתי כי ההסדר מאזן נכונה בין האינטרסים השונים ומציג רכיבי גמול והרתעה נדרשים לנאשם ולשכמותו שישקפו את הסלידה שחשה החברה נוכח המעשים המפורטים בכתב האישום, ירתיעו את הנאשם ואת ציבור העבריינים בכוח מביצוע עבירות דומות ויפצו את העובדים הזרים שנפגעו ממעשי הנאשם.

11. לאחר ששקלתי את כל אלו ומשביקשתי לאתר עונש ההולם את נסיבות העושה והמעשה, אני משית על הנאשם את העונשים נשוא ההסדר, כדלקמן -