מדינת ישראל נ' קנדלקר(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, הכשלת שוטר וניסיון תקיפת שוטר.

הסנגורית כפרה בקיומן של ראיות לכאורה וכפרה גם בקיומה של עילת מעצר.

בחינת הראיות בתיק החקירה

ברקע הדברים, תצפית שערכו שני בלשים בשטח חניה ברח' רינגלבלום בבאר-שבע ואשר לפי המידע שהיה ברשותם היה אמור להגיע המשיב לרכוש סם ממוכר ברכב שהיה אמור להגיע למקום. כפי שעולה מדו"חות שני הבלשים, הם התמקמו במקום ואכן בשלב מסויים זיהו את הרכב ומתוכו יצא אדם שזהותו אינה עולה מחומר החקירה [מבלי לקבוע האם מדובר במי שמכר סם למשיב, אכנה אותו לצורך העניין כ- "המוכר"]. בסמוך לכך זיהו הבלשים את המשיב אשר נכנס לחניה והיה מוכר להם מעבודתם הקודמת.

עד כאן עדותם של שני הבלשים עקבית אך מכאן היא מתפצלת: הבלש אביב דסה [להלן: "דסה"] מציין בדו"ח הפעולה שלו כי הוא הבחין במשיב ניגש אל המוכר ולוחץ את ידו. לאחר מכן, חזר המוכר אל הרכב, שבינתיים התקדם לעבר השניים ונכנס לרכב אשר החל בנסיעה והתרחק מהמקום.

ביחס לאותו שלב תיאר הבלש הנוסף, שמעון אוחנה [להלן: "אוחנה"] כי הבחין שלאחר לחיצת היד האמורה מסר המוכר למשיב דבר מה. לטענתו, לא עמד בינו לבין האירוע מאומה וכי יכל לראות את אירוע המסירה היטב.

לטענת שני השוטרים, הרכב בו נסע המוכר נמלט מהמקום ולכן הם לא יכלו לעצרו והתמקדו במשיב.

בשלב זה מתארים השוטרים הליך דומה שבמסגרתו דלקו אחר המשיב שהסתלק בין הבניינים בריצה מהירה ואוחנה קפץ על המשיב וחיבק אותו. אז, כך מתאר אוחנה, הסתובב אליו המשיב וניסה לזרוק עליו בקבוק בירה שהחזיק בידו הימנית. לטענת אוחנה, רגע לפני שקפץ על המשיב צעק "משטרה" ואז הבחין שהמשיב משמיט מידו השמאלית, שהיתה מאוגרפת, דבר מה בצבע לבן והבחין שמדובר בגולה של סם.

שני השוטרים מתארים כיצד הבלש דסה הרים את שקית הסם עם כפפה על מנת לשמור על טביעות האצבע שהיו על השקית. על גופו של המשיב נמצא סכום כסף של 318 ₪.

הבלש דסה כתב בדו"ח הפעולה שלו כי המשיב זרק את הסם לאחר שהבלש אוחנה קפץ עליו וחיבקו וכן לאחר שהמשיב ניסה לזרוק על אוחנה את בקבוק הבירה שאותו אחז בידו הימנית.

יצויין כי על פי חוות דעת שהתקבלה מהמעבדה האניליטית מדובר בכ- 3.78 גרם של סם מסוג הרואין.

המשיב מצידו, כופר במיוחס לו אך קושר עצמו לזירת האירוע. המשיב טען כי אכן פגש אדם בזירת האירוע, שבירך אותו אך אינו זוכר במי מדובר וכי הוא אומר שלום לכל מי שמברך אותו. הוא שולל קיומו של רכב. המשיב מסביר התנהגותו ביחס לשוטרים בכך שנבהל והסביר כי יתכן שבקבוק הבירה שהיה לו ביד נפל מידו כשקפצו עליו השוטרים. המשיב כפר בקשר כלשהו לשקית הסם שנתפסה וטען שהשוטרים דחפו לו אותה. המשיב ביקש בחקירתו שהשקית תישלח למעבדה לזיהוי טביעות אצבע.

יצויין, כי למרות ששקית הסם, שנטען על ידי הבלשים שנזרקה מידו של המשיב, נאספה עם כפפות לשם שמירה על ט"א, הרי שלאחר בדיקה לא נמצאו טביעות אצבעותיו של המשיב על גבי אותה שקית סם.

הלכה היא שבשלב זה של הדיון, לא נדרשת הוכחה מעבר לכל ספיק סביר, אלא נדרשת בחינתן של הראיות, ומענה לשאלה האם קיימות ראיות לכאורה. ברור שאין בשלב זה בחינה של מהימנות העדים, נותני ההודעות, ולפיכך יש לצאת מנקודת הנחה כי ההודעות נמסרו על ידי מי שיימצאו מהימנים בעדויותיהם בפני בית המשפט, וכי לא יהיה בחקירתם הנגדית של העדים כדי לכרסם בהודעותיהם במשטרה. הדגש מושם איפוא על הפוטנציאל הראייתי הטמון בראיות המוצגות בשלב זה של ההליך לבית המשפט, ובהערכה בדבר סיכוייהן של אותן ראיות לכאורה להפוך לראיות רגילות הדרושות במשפט עצמו [ראו בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133].

סבורני, כי עדויות הבלשים שטענו שראו את המשיב לוחץ ידו של המוכר ולאחר מכן נמלט מהמקום ולאחר שדלקו אחריו וקפצו עליו השליך את שקית הסם, די בהם כדי לקיים את הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הדרושות לצורך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, כנדרש בסעיף 21(א) לחוק.

יחד עם זאת, קיים לדעתי כרסום משמעותי בראיות התביעה, ואסביר:

לא נמצאה טביעת אצבע, וזאת למרות שהבלשים נזהרו והקפידו, כדבריהם, שלא "ללכלך" את שקית הסם. ועוד: אילו ידע המשיב כי שקית הסם הושלכה מידיו, מדוע ביקש בעצמו לבדוק קיומן של טביעות אצבע על השקית, דבר שלכאורה היה מפליל אותו?

תמיהה נוספת נוגעת להתנהלות השוטרים בפרשה. לא יתכן שכאשר מגיעים שוטרים למקום ביצוע עסקת סמים, הם עוקבים אחר הקונה ולא מנסים לתפוס את המוכר. מדו"חות הפעולה של הבלשים עולה שחלף זמן מספיק שבו ראו את רכב המוכר נכנס לחניה, שוהה בחניה ואף ראו אותו מתקרב לשניים במהלך ביצוע העסקה. בכל השלבים הללו, שבוודאי לקחו יותר מדקה, לא היה סיפק בידי אף אחד מהבלשים לרשום אפילו את מספר הרכב של המוכר. אין לי אלא להביע על כך תמיהתי.