מדינת ישראל נ' קנדיל(עציר)

גזר דין

א.רקע כללי:

1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי הוראות סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ובעבירה של כניסה שלא כחוק לישראל, לפי הוראות סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.7.13 בסמוך לשעה 15:30 הגיעה קטינה ילידת אוגוסט 1996 (להלן – המתלוננת) לקניות בחנות ירקות, בה עבד הנאשם (להלן – החנות). הנאשם, תושב שטחים שאין בידו היתר כניסה כדין לישראל, פנה למתלוננת ושאלה האם ברצונה לעבוד בחנות. המתלוננת אמרה לנאשם שטרם מלאו לה 17 שנים, כדי לברר עמו אם ניתן יהיה להעסיקה. לאחר החלפת הטלפונים ביניהם אמר הנאשם למתלוננת כי ניתן להעסיקה ושתתחיל התלמדות בחנות.

עוד באותו היום, התקשר הנאשם למתלוננת, הציג את עצמו בשם חיים, וביקש ממנה להגיע לחנות. המתלוננת הגיעה עם דודתה לחנות כדי לברר פרטים נוספים לגבי העבודה בחנות. לאחר מכן נותרה המתלוננת לבדה עם הנאשם, כביכול לצורך לימוד העבודה בחנות. הנאשם החל ללמד את המתלוננת על העבודה ובמקביל שאל אותה שאלות אישיות. הנאשם התיישב על הכיסא היחיד שליד קופת החנות ואמר למתלוננת לשבת. המתלוננת אמרה שהיא מעדיפה לעמוד, אזי אחז בה הנאשם בכוח והושיבה על ברכיו, תוך שהוא מחבק אותה בחוזקה וממשיך לשאול אותה שאלות אישיות, והפסיק במעשיו רק עם כניסתם של לקוחות לחנות. הנאשם שאל את המתלוננת מדוע היא מזיעה ונשק על ראשה.

לאחר שיצאו הלקוחות אמר הנאשם למתלוננת כי יראה לה את החנות. הנאשם פתח מקרר גדול שניתן להיכנס אליו, הכניס את המתלוננת לתוכו וסירב לבקשתה לצאת ממנו. הנאשם ליטף את פניה וידיה, אחז בגופה בכוח, תפס אותה בסנטרה והרים את ראשה כדי לנשקה על פיה, אך המתלוננת התנגדה והזיזה בכוח את ראשה. הנאשם ניסה שוב לנשק את המתלוננת, ניסה להרים את שמלתה וליטף את ישבנה וירכה מעל שמלתה. המתלוננת התנגדה הצליחה להשתחרר מאחיזתו של הנאשם, יצאה מן המקרר, וניצלה את ההזדמנות שהיו לקוחות בחנות כדי לעזוב את המקום.

3.על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות האמורות הוא הורשע, כאמור, במעשה מגונה בכוח (שתי עבירות) ובכניסה שלא כחוק לישראל.

ב.הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני הצדדים:

4.ב"כ המאשימה הגישה, כראיות לקביעת העונש, את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ע/1), הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ועבירות נלוות, את גזר הדין בו הוטל על הנאשם מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה בתיק דנא (ע/2), את תצהיר נפגעת העבירה, המתלוננת (ע/3), ואת דו"ח הטיפול הרגשי במתלוננת (ע/4).

ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם, שלא נרתע מלשוב ולהיכנס לישראל שלא כדין, חרף עונשי מאסר בפועל ועל תנאי שנגזרו עליו בעבר. לשיטתה, מעשיו של הנאשם הם במגמת החמרה, כאשר הפעם בנוסף לכניסה לישראל ביצע עבירות של מעשה מגונה בכוח. מדובר במעשים אשר פגעו בערכים המוגנים של שלמות הגוף וכבוד האדם, והיה בהם כדי לפגוע בכבוד גופה של המתלוננת, לבזותה ולהשפילה. ב"כ המאשימה ביקשה אפוא לקבוע מתחם עונש הולם בין שנתיים מאסר לארבע שנות מאסר, וציינה כי בפסיקה הוטלו מאסרים בפועל שהחלו ממאסר בפועל בן עשרה חודשים.

התובעת תיארה את מסוכנותו של הנאשם ואת חומרת מעשיו בכך שלאור היום, בחנות, תוך תכנון מראש והתחזות לאחר, הציע למתלוננת עבודה וביצע בה פעמיים, לאורך פרק זמן של כשעתיים, עבירות של מעשה מגונה בכוח. הנאשם לא חס על המתלוננת – שבעברה כבר היתה קרבן לפגיעה מינית (ר' בדו"ח ע/4) – לא שעה למחאה השקטה שהביעה ואף החריף את מעשיו ואת חומרתם. ב"כ המאשימה עתרה אפוא להטלת ענוש ברף האמצעי-עליון של מתחם העונש ההולם שהציעה, להפעיל את העונש המותנה במצטבר ולגזור קנס ופיצויים למתלוננת.

5.ב"כ הנאשם הגיש מכתב ממשרד הרווחה של הרשות הפלסטינית (ס/1), המציין כי הנאשם בן למשפחה ברוכת ילדים בה 15 ילדים, שיש לו אחות נכה ועול פרנסת המשפחה הוא עליו. לשיטת הסניגור, דווקא עברו הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות שעיקרן כניסה לישראל שלא כחוק, מלמד על כך שמדובר בנאשם הנכנס לישראל למטרות פרנסה. עוד הדגיש הסניגור כי לא היה שימוש בכוח מצד הנאשם, למעט הושבת המתלוננת, והמקרה אינו ברף החמור של העבירות מסוג זה. לגישתו, תיאור ב"כ המאשימה הוא מופרז, והאירועים עצמם היו קצרים ביותר. לעניין מתחם העונש ההולם הפנה הסניגור לפסיקה מבתי משפט שלום שונים באירועים דומים בהם נגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופות של שישה חודשים.

הסניגור הפנה גם להודאתו של הנאשם, אשר נטל אחריות על מעשיו וחסך מהמתלוננת את המעמד הקשה של מתן עדות. לבסוף הנאשם, בדברו האחרון לעונש, הביע צער על מעשיו ותיאר את מצוקותיו.

ג.קביעת מתחם העונש ההולם:

6.בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.

לערכים החברתיים הנפגעים כתוצאה מביצוען של עבירות מין נדרשה הפסיקה לא אחת. פשיטא, כי מדובר בפגיעה חמורה בערכים של שלמות הגוף, צנעת הפרט וכבוד האדם. בכל עבירה של מעשה מגונה יש גם ממד של השפלה וביזוי, והדבר אף חמור יותר כאשר מדובר בנפגעת שכבר הותקפה בעברה.

7.הגם שהמעשים אותם ביצע הנאשם מצויים ברף הנמוך של עבירות המין – נוכח הפעלת הכוח המינימלית והמגע שמעל הביגוד – נסיבותיהם הן חמורות. הנאשם התחזה לאדם אחר וניצל את תמימותה של הקטינה, על מנת לבצע בה את זממו. הנאשם ניצל שעת כושר בה היתה החנות ריקה, כפה עצמו על המתלוננת ואף הכניס אותה למקרר על מנת להמשיך במעשיו. בנוסף, הנאשם לא חדל ממעשיו עד שהמתלוננת הצליחה להימלט ממנו.

8.באשר לנזקים שנגרמו לה ציינה המתלוננת, בהצהרתה ע/3, כי לאחר הפגיעה היא איננה מצליחה לנהל חיים תקינים; כלהלן:

מאז הפגיעה אני יותר מפחדת להיות אצל דודה שלי בחולון, יותר קשה לי לישון בלילה וללכת בלילה ברחוב. אני לומדת ברמלה בבית ספר שמוקף ערבים וכל פעם... זה מפחיד אותי יותר ויותר. אני נכנסת לפחדים ובגלל זה יוצא שאני רוב הזמן לא הולכת לבית ספר... בעקבות הפגיעה בקיץ שוב חזרתי להוריד במשקל ואני נמצאת במעקב רפואי.