מדינת ישראל נ' קן דר

בפני

כב' השופט עידו דרויאן

הכרעת דין

בכתב האישום שהוגש בחודש אוקטובר 2010 מואשם הנאשם בביצוען של עבירות איומים ותקיפה בתאריך 3.9.09, בשעה 03:00 או סמוך לה:

לפי הנטען, הנאשם בילה במועדון בהרצליה והשתכר. הנאשם יצא להטיל מימיו מחוץ למועדון, וכשביקש לחזור פנימה נוצר עימות בינו לבין מאבטחי המועדון, במהלכו דחף הנאשם פעמיים את המאבטח אולג גריאקוב (המתלונן) וירק עליו, ואף איים עליו שידקור אותו.

המתלונן, כיום בן 27, אינו עובד עוד כמאבטח. לדבריו, עמד באחד מפתחי המועדון במסגרת תפקידו, כשהגיע הנאשם לפתח, שיכור לחלוטין ואגרסיבי, וניסה להיכנס. המתלונן לא אפשר לו אך הנאשם ניסה להזיז את המוט שחסם את הכניסה, דחף את המתלונן פעמיים, איים שידקור את המתלונן אם לא ייתן לו להיכנס, ואף ירק (ופגע) בפני המתלונן. אחראי האבטחה סרגיי אונישנקו שהיה במקום, ליד המתלונן, התקשר למשטרה והזמין ניידת.

לאחר היריקה, המתלונן וסרגיי השתלטו על הנאשם – פעולה שמשמעותה תפיסת ידיו של הנאשם, כל אחת על-ידי מאבטח – והשוטרים שהגיעו כמעט מייד לקחו את הנאשם משם. עד הגעת השוטרים, המשיך הנאשם להשתולל.

המתלונן טען שהאירוע התרחש במהירות רבה, אך אמר שאולי חש כך כיון שהרגיש מאוים עקב האיום בדקירה, כשלא ידע אם הנאשם אכן מזוין בסכין.

כשעימת הסניגור את המתלונן עם דברי סרגיי, לפיהם סרגיי כלל לא נגע בנאשם, אמר המתלונן שעבר זמן רב מהאירוע, ויתכן שהיה זה מאבטח אחר – אך הוא זוכר כי היה זה סרגיי.

המתלונן שלל אפשרות, לפיה הוא והמאבטח הנוסף הפילו את הנאשם על הארץ, במהלך ההשתלטות, וכמו כן שלל את טענת ההגנה, לפיה העליל על הנאשם כדי להימנע מתלונה נגדו.

סרגיי אחראי האבטחה העיד ומסר שהמתלונן לא נתן לנאשם להיכנס כי לא היתה על אמת ידו חותמת המעידה כי כבר היה במועדון ושילם דמי כניסה. הנאשם התעצבן, איים בדקירה וניסה להיכנס בכוח, כלומר תוך דחיפתו של המתלונן. סרגיי הכיר את הנאשם מביקוריו הקודמים במקום כלקוח רצוי, וניסה להרגיע את הנאשם. כשזה לא נרגע, התקשר סרגיי למשטרה ובזמן זה ירק הנאשם על המתלונן. אז תפסו אותו המתלונן, סרגיי ומאבטח נוסף, אך הנאשם המשיך להשתולל. סרגיי התקשר שוב למשטרה (כשהנאשם אחוז בידי האחרים) וכשהגיעה המשטרה – מסרו אותו לידי השוטרים.

בחקירתו הנגדית, אמר סרגיי שהנאשם הוחזק על-ידי שניים או שלושה מאבטחים, בעוד הוא עצמו לא אחז בו, וטען שכשדיבר בלשון "אנחנו" התכוון לצוות האבטחה כולו, כמי שעומד בראשו.

הנאשם העיד ומסר, שאכן רצה לחזור למועדון ולא היתה לו חותמת על אמת ידו. המתלונן דיבר אליו שלא בנימוס והורה לו להסתלק. למרות זאת, עשה הנאשם צעד קדימה לכיוון הפתח, ואז הגיב המתלונן בסטירה חזקה לפניו של הנאשם, שהדפה אותו לאחור. הנאשם קילל בזעמו, ואז הותקף על-ידי שישה מאבטחים שרמסו אותו, וכשהגיע השוטר למקום – היה עדיין שרוע על הארץ.

הנאשם שלל שהיה שיכור, וטען שהיה "שתוי קצת" בלבד.

בהודעתו [ת/2] מסר הנאשם בדומה, אך הוסיף וציין שהמאבטחים החזיקו אותו על הארץ עד הגעת השוטרים למקום.

השוטר שהגיע למקום, רס"ר אבו עאסלה, רשם דו"ח פעולה [ת/1] ובו את עיקרי גרסאותיהם של המתלונן והנאשם. השוטר ציין כי הנאשם נראה שיכור, אך "דיבר לעניין". השוטר סיים את הדו"ח הקצר במילים "אין כל חריג – הכל שקט וכשיר".

השוטר לא ציין כי הנאשם השתולל כשהגיע למקום (כטענת עדי התביעה) ולא ציין כי המתלונן היה שרוע על הארץ (כטענת הנאשם).

בין לגרסה זו ובין לגרסה זו, קשה לחלץ מהדו"ח הלאקוני של השוטר פרטים התומכים בגרסה זו או אחרת, שכן הינו חסר בפרט מהותי לעניין מצב הדברים בעת הגעת השוטר למקום.

עם-זאת, נוטה אני להאמין כי אם אכן היה הנאשם שרוע על הארץ, היתה עובדה ברורה זו מצוינת בדו"ח.

מכל מקום, לאחר שמיעת העדויות, אני מוצא כי יש להעדיף ללא סייג את עדויותיהם של המתלונן ושל סרגיי, על-פני עדות הנאשם: