מדינת ישראל נ' קליין

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של סחיטה באיומים לפי סע' 428 רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 וכן בעבירה של נהיגה ללא רשיון לפי סע' 10(א) ו-62 (1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

בתקופה שבין דצמבר 2009 ל-מרץ 2010 הועסק הנאשם כקצב במחלקת בשר באחד ממרכולי "מגה בעיר" של חברת הריבוע הכחול ישראל בע"מ (להלן" החברה") ופוטר עקב אי התאמה.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום, מספר ימים לאחר שהופסקה העסקתו בחברה, יזם הנאשם פנייה למנכ"ל החברה וטען כי ברשותו תמונות המצביעות על כשלים תברואתיים בחברה, תמונות שפרסומן עלול לפגוע בחברה ודרש סכומי כסף תמורת שתיקתו ואי פרסום התמונות. במסגרת מגעיו עם החברה קיבל הנאשם לבקשתו שוברי קנייה בסך 500 ₪ על חשבון התשלום העתידי שדרש בגובה 500,000 ₪.

עוד נטען, כי בתאריכים שונים שבהם הגיע הנאשם לפגישות בחברה הוא נהג באופנועו למרות שלא היה ברשותו רשיון נהיגה בר תוקף.

עתירת התביעה היא להטיל על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודת שירות, מאסר על תנאי ממושך וכן פסילת רשיון נהיגה.

ב"כ המאשימה הדגישה, כי בעתירתה לעונש לקחה המאשימה בחשבון, מצד אחד, את חומרתן העקרונית של העבירות, את מדיניות הענישה הנוהגת לגביהן ואת החובה להרתיע הן את הנאשם והן את הציבור, ומצד שני- את הודאת הנאשם, עברו הפלילי הנקי ונסיבותיו האישיות. לטענת המאשימה, עתירת המאשימה לריצוי עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות יחד עם מע"ת ופסילה, מהווה את האיזון הראוי שבין השיקולים לחומרה ולקולא.

ב"כ הנאשם עתר להסתפק במקרה זה בענישה הצופה פני עתיד ובקנס סימלי. ב"כ הנאשם הרחיב את הדיבור באשר לנסיבות ביצוע עבירת הסחיטה באיומים בטענה שהנאשם אומנם שגה ופעל באופן לא ראוי, אך יש לזקוף לטובתו את העובדה שלא מיד הוא נקב בגובה סכום הסחיטה אלא דווקא החברה, שנעתרה לבקשה להיפגש עמו, גררה אותו למשא ומתן שבסופו הועלתה על ידו הדרישה לתשלום סך 500,000 ₪. עוד נטען, שהנאשם באמת רצה למחות נגד מה שהוא ראה כאי סדרים וליקויים בחברה, ואף התריע על כך קודם עזיבתו.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הדגיש ב"כ הנאשם כי מדובר באדם שבא ממשפחה נורמטיבית, אב ל-4 ילדים אשר שירת שירות צבאי מלא ועבד לאורך השנים בעבודות מסודרות עד להסתבכותו הכלכלית הנוכחית. לדברי ב"כ הנאשם והנאשם עצמו, יהא בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות לפגוע באפשרותו של הנאשם לשקם את עצמו ולעבוד כדי להחזיר את חובותיו הרבים.

מטעמו של הנאשם העיד כעד לעונשו עו"ד גרשון קליין, אחיינו של הנאשם, אשר תיאר את הסתבכותו הכלכלית של הנאשם ואת העובדה שהעבירה שביצע אינה מאפיינת אותו ואת אורחותיו וביקש להתחשב בו כדי לאפשר לו לשקם את עצמו.

עבירה של סחיטה באיומים היא עבירה מכוערת וחמורה אשר לא בכדי נקב המחוקק בצידה עונש מאסר של 7 שנים. אילוץ שמונח על צווארו של אדם לעשות מעשה שאינו חפץ לעשותו, רק מחמת החשש או הפחד פן יבולע לו מידי הסוחט, היא תופעה שלא ניתן להשלים עמה בחברה מתוקנת המושתתת על חוק וסדר, ומכאן החובה המוטלת על בתי המשפט להרתיע מפני ביצוע עבירה זו, תוך הבעת מסר עונשי תקיף ומרתיע.

ואכן, עיון בפסיקה השונה מלמד, שבדרך כלל העונשים שהטילו בתי המשפט בגין עבירות של סחיטה באיומים היו עונשי מאסר בפועל.

ככל שהדבר מתייחס לנסיבות הספציפיות של המקרה הנוכחי, לא ניתן לקבל את הטענה שמעשי הנאשם היו מצויים ברף חומרה נמוך יחסית, או כי קיימות נסיבות לקולא באופן התנהלותו מול החברה. לא רק שהאיום שאותו הפנה הנאשם כלפי החברה לפרסם מידע שלילי אודותיה, היה בעל פוטנציאל לגרימת נזק כלכלי כבד לחברה ולעובדיה, אלא שגם הסכום אותו דרש תמורת שתיקתו היה משמעותי. העובדה שהנאשם לא ציין את הסכום הנ"ל בהזדמנות הראשונה ונתן לחברה אפשרות לנהל מו"מ עמו באשר לגובה "דמי השתיקה", אינה מעלה ואינה מורידה לצורך העניין. הנאשם לא נגרר לביצוע העבירה אלא יזם אותה, ואין סיבה לגלגל את אשמת הסתבכותו על החברה אשר מבחינתה נאותה לנהל עמו מו"מ בהנחיית המשטרה.

כמו כן, לא אוכל לקבל את הטענה שלנאשם היו טענות אמת כנגד החברה לגבי אי סדרים שגילה בהתנהלותה. לא רק שהדברים מוכחשים על ידי החברה והמאשימה (ולא הוכחו בפני), אלא שמעצם העובדה שהנאשם היה נכון לוותר על העקרונות שבגילוי מחדלי החברה תמורה תשלום ראוי שישולשל לכיסו, מלמדת על מניעיו ועל כך שאין מקום להעלות את הטענה מצדו. לא מדובר ב-"דון קישוט" כטענת הסניגור או שמי שהיה מונע ברצון לעשות שירות לציבור ולחשוף מחדלים, אלא במי שהיה מונע ברצון להעשיר את כיסו תוך ניצול נגישותו למידע שצבר עקב עבודתו.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שהנאשם הורשע גם בביצוע עבירה של נהיגה ללא רשיון, עבירה חמורה כשלעצמה, אשר לא רק שהיה בה כדי לסכן את הציבור, אלא שהיא מעידה על נורמות של זלזול ואי שמירה על החוק מצדו של הנאשם.

מבחינה זו, עתירת התביעה להשתת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות מאסר מותנה ופסילת רשיון, לא רק שאינה חורגת ממדיניות הענישה המקובלת, אלא שהיא מאוזנת ומתחשבת ואינה מבקשת למצות את הדין עם הנאשם.

לעומת זאת, עתירת ההגנה להטלת עונש של מאסר על תנאי בלבד וקנס סימלי היא מופרזת לקולא בנסיבות העניין ומהווה סטייה גדולה מנורמות הענישה המקובלות.

ככל שאין להתעלם ממצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ומכך שיהא בעבודות שירות כדי לפגוע בפרנסתו, הרי שקבלת עתירתו תהווה התחשבות בלתי מידתית עמו על חשבון אינטרס הציבור. ההתחשבות עם הנאשם בהקשר זה תבוא לידי ביטוי במשך המאסר שבדעתי לגזור עליו, אך אין מקום להימנעות מהטלת מאסר בכלל.

במסגרת השיקולים לקולת העונש, אקח בחשבון גם את הודאת הנאשם, את עברו הפלילי הנקי ואת העובדה שבסופו של יום לא נגרם נזק לחברה. אילמלא כל שיקולים אלה, היה ראוי לגזור על הנאשם עונש חמור יותר.

סיכומו של דבר, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: