מדינת ישראל נ' קלאורה(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשמים, נאשם 1 יליד 1983, אזרח בוליביה והנאשמת ילידת 1971, ילידת ארגנטינה, הורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של ייבוא סם מסוכן ללא היתר, לפי הסעיפים 13 ו- 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים.

מתברר כי השניים יצאו יחדיו ביום 9.11.2010 בדרכם מבוליביה לישראל וביום 12.11.2010, בשעות הערב, נחתו בנתב"ג בטיסה ממדריד, כשהם נושאים בגופם, יחדיו, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ- 1,886 גרם נטו. נאשם 1 נשא בגופו 92 קפסולות במשקל של כ- 911 גרם נטו ואילו הנאשמת נשאה בגופה 97 קפסולות, במשקל של כ- 975 גרם נטו.

התביעה הודיעה כי היא תעתור לעונש ראוי של 6 שנות מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי, בעבור הנאשם ושל 5 שנות מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי בעבור הנאשמת.

באת-כוח המאשימה עמדה על החומרה היתרה, דרך כלל, של עבריינות הסם בכמויות גדולות, ובמיוחד הסמים הקשים, ולרבות ייבוא הסם ארצה. בענייננו המדובר בכמות גדולה למדי של סם הקוקאין, סם קשה ופוגעני, ונקל לתאר, כך אמרה, מה היה קורה אילו סם זה היה מגיע לשיווק ברחובות המדינה.

על רקע זה גוזרים בתי-המשפט ענישה מחמירה על כל מי שנוטל חלק בעבריינות זו, כולל כאלה כמו שני הנאשמים שכאן, בלדרים שהביאו בגופם את הסמים. תכלית הענישה המחמירה של מאסר בפועל של שנות מאסר לא מעטות היא להרתיע. להרתיע את המעורבים עצמם, כמו גם אחרים כדי שלא יגיעו לכלל ביצוע.

להצדקת עמדתה הצביעה על פסיקה מתאימה שבה נגזרו עונשי מאסר חמורים, כדוגמת אלה שהציעה.

באי-כוח הנאשמים לא כפרו בחומרת המעשים שביצעו הנאשמים, ואף לא על מדיניות הענישה במקרים כאלה, כולל של ייבוא סמים. יחד עם זאת, טענו שניהם, כי בענייננו מצויות נסיבות אישיות בלתי שגרתיות, שראוי לקחתן בחשבון באופן ממשי.

ראשית המדובר באנשים קשי יום בארצות מוצאם, שנוצלו לרעה על ידי אחרים, אשר בדרך כלל אינם נלכדים ואינם מובאים לדין. הם ביצעו את המעשה כדי להטיב את מצבם הכלכלי הקשה, כפי שתיאר כל אחד מן הסנגורים, ואפילו את המעט שהובטח להם תמורת הבאת הסמים, לא קיבלו.

יותר מזה, מנת חלקם של הנאשמים האלה כאן, תהא קשה בעת שישאו בעונש המאסר שייגזר עליהם. בשונה מנאשמים אחרים, בני הארץ, הם אינם דוברי שפה אחרת מלבד הספרדית, ואפילו אנגלית אינם מבינים. על רקע זה קשיי הקשר שלהם עם אחרים, מובנים, והניסיון שמתוך תקופת מעצרם, מצביע על כך בבירור. הם לא יזכו לביקורים של בני משפחה ואפשר שגם עונשם לא יקוצר, כדרך שבה מתקצרים עונשים של אסירים נדונים, הזוכים להקלה בעונשם.

גם הם הצביעו על פסיקה מתאימה, מקלה בהרבה מזו המוצעת על ידי התביעה. על רקע פסיקה זו, כולל פסיקה שלי במקרים דומים, הציע ב"כ נאשם 1 לענוש את מרשו בלא יותר מ- 30 חודשי מאסר בפועל ואילו ב"כ נאשם 2 הציע לענוש את מרשתו בלא יותר מ- 24 חודשי מאסר בפועל. על פי הנסיבות ועל פי הפסיקה עליה הצביעו, אלה העונשים הראויים לשני הנאשמים, לדעתם.

בתי המשפט עמדו בפסיקתם פעמים הרבה, על הנגע הרע של סמים ובמיוחד הסמים הקשים ועוד יותר כך באשר לסמים בכמויות בולטות או כאלה המיובאים ארצה ממדינות אחרות. זהו נגע רע הפוגע בכל שכבות החברה שלנו ועל כן מנהלות הרשויות מאבק עיקש כנגדו ולמאבק הזה תורמים גם בתי המשפט. תרומתם של אלה היא בענישתם, שתכליתה, כפי שציינה התובעת ולא חלקו באי-כוח הנאשמים, היא להרתיע. ההרתעה זקוקה כנגד הנאשמים עצמם ולא פחות מזה, אף יותר, כנגד אחרים, על מנת שאלה לא יתפתו לעשות את מה שעשו הנאשמים. לא פעם נתקלנו בחסרי עבר פלילי, והלא אלה הם מטרת העבריינים הכבדים שבאמצעותם הם מבקשים להבריח או לייבא את הסמים ארצה, על מנת שלא לעורר חשד. גם את אלה צריך להרתיע וגם עליהם אין לחוס, אלא במידה מועטת.

מצינו בפסיקה כי הנסיבות האישיות נדחות מפני הצורך בהרתעה ועל מנת להציג את תכלית הענישה בעבריינות הסמים הזו.

ראה את הדברים שנאמרו ב-רע"פ 6029/03 שמאי ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ח(2), 734 בעמ' 738, ב-ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו, פד"י מ"א(3), 769 בעמ' 787 וב-ע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4), 176.

ב-ע"פ 514/06 בנייורישלויל ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(2), 2156, אמרה כב' השופטת ארבל את זאת:

"בנגע הסמים יש להילחם מלחמה חסרת פשרות בשל נזקיו המידיים, כמו גם ארוכי הטווח לחברה בישראל, לחוסנה ולאופיה שלה ושל יחידיה. בהתמודדות עם הפועלים בתחום זה יש להביא להרחקתם של המעורבים מן הציבור בשל פגיעתם הרעה וכן להרתעה להעברת מסר מרתיע שיעמוד כתמרור אזהרה אל מול הפיתוי שבעשיית רווח קל בתחום הסמים".

זהו, אם כן, פן נוסף של תכלית הענישה והיא הרחקת המעורבים מן החברה, בנוסף לאספקט של הרתעה.

על בולעני הסם, כדוגמת הנאשמים האלה, המשמשים כלי קיבול חי לייבוא הסמים ארצה, למדנו בעת האחרונה. וכבר היו אחדים מהם שנשפטו בגין מעשיהם, כולל בבית משפט זה. לאחרונה דנתי בשניים כאלה ב-ת"פ 41317-05-10 מדינת ישראל נ' מונטנו (לא פורסם) וגזרתי על כל אחד מהם 40 חודשי מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי. הוספתי שם כי אם יתכפו המקרים עוד ועוד, לא למיותר לציין, תהא גם הענישה קשה יותר ויותר.

ועוד קודם לכן, גזרתי דינו של אחר ב-ת"פ 17752-02-10 מדינת ישראל נ' חימנז (לא פורסם), שגם הוא בולען חי של סמים שהביאם ארצה ונדון לעונש דומה, על פי הצעת שני הצדדים גם יחד, כולל המדינה.

כאשר בא אני לשקול את עונשיהם של שניים אלה שבפניי, אלך על פי מדיניות הענישה המחמירה, כולל הצורך להרתיע ולרבות לבודד מן החברה את העבריינים העוסקים בעבריינות זו. יחד עם זאת לא אעצום את עיניי גם מפני הנסיבות האישיות, כפי שהובאו על ידי כל אחד מב"כ הנכבדים של הנאשמים, ויש להם משקל בענייננו, אף כי לא משקל מכריע.