מדינת ישראל נ' קירמה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ונהיגה בשכרות.

על פי הנטען, ביום 02/10/10 בשעה 02:30 או בסמוך לכך, ביישוב מבשרת-ציון, הבחינו שני שוטרי סיור בנאשם כשהוא נוהג ברכב במהירות גבוהה ונגד כוון הנסיעה. בראותו את השוטרים החל הנאשם להימלט מהם תוך שהוא נוהג בפראות וחוצה רמזורים אדומים. לאחר מרדף שניהלו אחריו השוטרים, עצר הנאשם לבסוף את הרכב בחניון של בית ספר התיכון ביישוב. משנעצר הרכב, יצאה השוטרת אורטל יהודה מהניידת וניגשה אל הנאשם במטרה לעוצרו בחשד לנהיגה בשכרות – או אז החל הנאשם לקלל ולהשתולל, ואף בעט בשוטרת וניסה לנושכה.

הנאשם בן כ- 22, רווק, מתגורר בבית הוריו במבשרת-ציון.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי בעת ביצוע העבירה היה בן כ-20, חייל בשירות סדיר, וזוהי הסתבכותו הראשונה והיחידה בפלילים. לאחר שחרורו מצה"ל התקשה למצוא עבודה ובתקופה האחרונה הוא עובד יחד עם אביו בעסק חלפנות הכספים שהקים. התרשמותו של שירות המבחן היא מצעיר בעל אישיות לא בשלה ובטחון עצמי ירוד, אשר פיתח תלות בהוריו, על רקע קשיים לימודיים והתנהגותיים שחווה כבר בבית הספר היסודי, ואשר אובחנו באיחור כבעיות קשב וריכוז, בעטיין הופעלו עליו לאורך שנים לחצים משמעותיים, בעיקר מצד אמו, להצליח בלימודיו, ומשלא עמד בלחצים אלו ולא הצליח בלימודיו נצרבו בו תחושות של כשלון ואכזבה.

בנוגע לעבירה דנן , ציין שירות המבחן, כי הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד, שכן לדבריו נטל מפתחות הרכב ויצא מביתו בעיצומו של בילוי משותף עם חברים במהלכו שתו משקאות אלכוהוליים, כיוון שחברתו התקשרה אליו וסיפרה לו כי מטרידים אותה ברחוב. בשל סערת הרגשות בה היה נתון, לדבריו, פעל באופן אימפולסיבי ונהג ברכב באופן מסוכן ותחת השפעת אלכוהול. בנוגע לעבירת התקיפה הכחיש הנאשם, כי נהג באלימות פיזית כלפי השוטרת, וציין כי תחושתו היא שהשוטרת מתנכלת לו באופן אישי. עם זאת ציין הנאשם בפני שירות המבחן, כי למד את הלקח ממעשיו, שכן הוא כבר משלם מחיר כבד בגין ההליך המשפטי המתנהל נגדו, וכי הוא נחוש להימנע בעתיד ממעורבות בפלילים, ולשם כך אף ניתק קשריו עם חלק מחבריו שהשפעתם עליו היתה שלילית.

נוכח התרשמותו של שירות המבחן מכנות החרטה שהביע הנאשם, מהרצון שהביע להשתקם ומההשפעה המרתיעה של ההליך המשפטי על הנאשם, בא שירות המבחן בהמלצה להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, בצירוף מאסר על תנאי, פיצוי כספי לשוטרת וצו מבחן למשך שנה.

בטיעוניה לעונש עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל של 3 חודשים, זאת לדבריה בשל חומרתה של כל אחת מהעבירות שעבר הנאשם כשלעצמה, לא כל שכן בשל חומרתן המצטברת. לשיטתה, מתחם העונש ההולם בגין העבירות שעבר הנאשם נע בין 3 ל-9 חודשי מאסר בפועל, כאשר במקרה דנן העונש מצוי ברף התחתון של המתחם , בשל גילו הצעיר של הנאשם, בשל עברו הפלילי הנקי והודאתו במיוחס לו. בכל הנוגע לאפשרות המרת עונש המאסר בפועל לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן - הותירה המאשימה ההחלטה בענין זה לשקול דעתו של ביהמ"ש.

הסניגור, לעומת זאת, ביקש מביהמ"ש להסתפק, למרות המלצתו של שירות המבחן, בהטלת צו של"צ על הנאשם בצירוף מאסר מותנה, זאת בשל העובדה, כי מדובר במעידה ראשונה ויחידה של הנאשם, בשל החרטה הכנה שהביע ובשל גילו הצעיר. בענין אחרון זה טען הסניגור, כי לנאשם "יש כוונות ללמוד ואין טעם בשלב זה לחסום את דרכו" (ע' 9 ש' 24).

דומה, כי אין צורך לומר עד כמה חמורות הן העבירות שעבר הנאשם, הטומנות בחובן סכנת חיים לציבור והמבטאות זלזול בגורמי אכיפת החוק. הנאשם נהג ברכבו כשהוא תחת השפעת אלכוהול. הוא נתפס רק לאחר שנוהל נגדו מרדף, במהלכו נהג בפראות ובמהירות, נגד כוון התנועה ותוך חציית רמזורים אדומים. אך בנס לא גרם הנאשם לפגיעה בעוברי אורח תמימים.

בתי המשפט התריעו ושבו והתריעו מפני תופעת הנהיגה הפרועה בכבישים אשר הפכה, למרבה הצער, ל"מכת מדינה":

"שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה" (כב' השופט א' א' לוי ע"פ 2079/06, 21-1/06 אוסמה אבו עצא נ' מדינת ישראל פס' 2לפסה"ד מיום 07/06/06 , פורסם בנבו).

"בעבירות תעבורה יש משמעות למבחן התוצאה ויש גם משמעות למבחן התוצאה הפוטנציאלית, אפילו לא התממשה. שיקולי המניעה וההרתעה בכגון דא תופסים מקום ממשי בשיקולי ההכרעה. לכן, יש מקום להטיל מאסר בפועל במקרה המתאים בגין עבירת תעבורה כגון נהיגה בזמן פסילה, אף אם לא נגרם נזק לצד ג' ... " ) כב' השופט ח' מלצר ע"פ 6492/12 שריף דיראווי נ' מדינת ישראל, פס' 4 לפסה"ד מיום 18/11/12, פורסם בנבו).

למרבה המזל, התוצאה הפוטנציאלית, שהיתה עלולה להיות קטלנית וחמורה, לא התממשה במקרה זה, אך זאת לא בזכות הנאשם, אלא חרף התנהגותו ונהיגתו המסוכנות מאד.

מול החומרה המיוחדת של מעשי הנאשם, עומדות הנסיבות המקלות הבאות:

הנאשם נעדר עבר פלילי או דפוסי התנהגות עבריינים. הוא הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והביע חרטה ורצון לעלות על דרך נורמטיבית שתוליכו לעבר עתיד חיובי. גם בתום הטיעונים לעונש ציין, כי הוא מודע להשלכות של מעשיו ומאמין כי "בחיים לא יחזור על אותה טעות" (10 ש' ע' 6).

נוכח המפורט לעיל וטיעוני הצדדים, נוכח הוראות הפסיקה בענין הצורך להרתיע מביצוע עבירות תעבורה ע"י ענישה מוחשית, אני רואה חובה לסטות מהמלצת שרות המבחן ומבקשות הנאשם ואף לבחור בהטלת עונש מאסר ממש חרף עמדתה של התביעה אשר הותירה את שאלת אופן ביצוע המאסר לשיקול דעת בית המשפט – עמדה אשר מרמזת שתסכין להטלת מאסר לריצוי בעבודות שרות.

בהתחשב בכל האמור אני דנה את הנאשם לאלה:

1. מאסר 3 חודשים החל מיום 1.12.13.

2. מאסר 6 חודשים אותו לא ירצה, אלא אם כן, יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה מן העבירות בהן