מדינת ישראל נ' קיקוזשוילי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לתמרור 302 המוצב בדרך לפניו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו עצירה, בניגוד לתקנה 64(ד) ו-22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

נסיבות המקרה על פי המצוין בדו"ח היו כדלקמן: ביום 31.10.11, שעה 20:44, עמד השוטר, רס"ר חמו אלברט (להלן – אלברט), ביחד עם שוטר נוסף, רס"מ בירו משה (להלן – משה), ברחוב צלנוב בתל אביב, סמוך לבית מספר 48, בקשר עין עם צומת הרחובות צלנוב וסלמה (להלן – הצומת), במרחק של 19 מטרים לערך מקו העצירה. אלברט הבחין במונית שמספרה 8727255 בה נהג הנאשם (להלן – המונית) כשהוא לבדו, בעת נסיעתה ברחוב סלמה ממזרח לכיוון מערב. בהגיע הנאשם לצומת, בו מוצב בכיוון נסיעתו תמרור 302, המציין חובה לעצור, וקו עצירה תיקני, לא עצר לפני קו העצירה, והמשיך בנסיעה רצופה ימינה לרחוב צלנוב. אלברט עצר את הנאשם ברחוב צלנוב, סמוך לבית מספר 53, תוך שמירת קשר עין רצוף מרגע ביצוע העבירה ועד לעצירתו, וערך כנגדו הודעת תשלום קנס (להלן – הדו"ח).

צוין שהייתה ראות טובה, וכי במקום עמודי תאורה.

בתגובתו בדו"ח אמר הנאשם: "כשנגיע לבית המשפט אני אסביר את עצמי".

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

בהקראת כתב האישום, טען הנאשם: "אני כופר, יש לי צילומים מהשטח, זו צומת בעייתית. השוטר עמד בצלנוב ולא יכול היה לראות, לא היה לו שדה ראיה. אדם עבר במעבר חציה ואני עצרתי הייתי לבד".

מטעם התביעה העידו אלברט, במסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך, ושרטוט שנערך בעת רישום הדו"ח (ת/1). וכן העיד משה ובמסגרת עדותו הוגש המזכר שערך (ת/2).

הנאשם טען כי המונית נעצרה על ידי משה. מנגד, אלברט העיד כי הוא שעצר את הנאשם (פרוט' עמ' 2 שורה 15). וכך גם צוין בדו"ח שנערך על ידו. משה העיד כי על פי הרשום במזכר, אלברט הוא אכן זה שעצר את הנאשם (פרוט' עמ' 2 שורה 25).

בחקירתו הראשית לא העלה הנאשם גרסה עובדתית, וטענתו היחידה בחקירתו הראשית הייתה כי עצר לפני קו העצירה "עצירה מוחלטת". חרף זאת ניסיתי לדלות את טענותיו של הנאשם כפי שעלו מחקירתו את השוטרים, מהם ניתן היה להבין, כי טענתו של הנאשם בנוגע לעצירה מוחלטת לפני קו העצירה, מבוססת על שני נימוקים.

האחד, היה הולך רגל על מעבר החצייה שאחרי קו העצירה, ובשל כך הוא עצר לפניו.

השני, משה הוא שעצר אותו, ומהמקום בו עמד, ליד רכב סובארו טנדר, כפי שצולם בתצלום נ/1, בצידו המזרחי של רחוב צלנוב, לא ניתן היה לראות את קו העצירה.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתצלומים, באתי לכלל דעה שיש להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו. אלו טעמיי:

לעניין אפשרות ראיית קו העצירה:

כאמור הנאשם לא הציג גרסה בחקירתו, לרבות מתי הבחין לראשונה בשוטרים, על סמך מה טען בחקירתו הנגדית של אחד השוטרים כי משה עמד בצד המזרחי של הרחוב. ואף לא העיד היכן עמד אלברט כאשר הבחין בו לראשונה.

זאת ועוד, חרף הטענה באשר למיקומו של משה בצד המזרחי של הרחוב, התצלומים בתיק בית המשפט, שהוגשו לביסוס טענת ההגנה באשר להיעדר שדה ראיה, צולמו דווקא מהצד המערבי של רחוב צלנוב. במובן זה, נקודת התצפית ממנה צולמו, תומכת בגרסת התביעה בדבר מיקום השוטרים בעת האכיפה.

אלברט העיד כי עמד במקום המסומן בשרטוט, שנמצא ממול ובאלכסון לקו העצירה. ומהמקום בו עמד "רואים את קו העצירה טוב מאד". (פרוט' עמ' 1 שורה 27).

גם משה, שעמד על הכביש, סמוך לאלברט, העיד כי מהמקום בו עמדו, "על צלנוב 48, על הכביש" (פרוט' עמ' 2 שורה 27) יש שדה ראיה למעבר החצייה (פרוט' עמ' 3 שורות 6-7). הוא הוסיף כי "מה שאני רואה זה 2 או 3 מטרים לפני קו העצירה" (פרוט' עמ' 4 שורה 2).

ספק אם התצלום נ/1 משקף נכונה את נקודת התצפית של השוטר העומד על המדרכה, ממול ובאלכסון לצומת, ובוודאי שלא ניתן ללמוד ממנו על נקודת התצפית של השוטר שעמד על הכביש עצמו. יובהר כי אין בפי הנאשם טענה כי התצלומים צולמו ביום האירוע.

יוער כי, השוטרים עמדו לצורך אכיפה, היכן שהם עומדים בדרך כלל "לצורך אכיפה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל וגם עצור" (פרוט' עמ' 3 שורה 23). לא סביר בעיני שיבחר מקום ממנו אין שדה ראייה לצומת, למעבר החצייה ולקו העצירה.