מדינת ישראל נ' קיפור

הכרעת דין

האישום

1.כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים וחבלה חמורה לפי סעיפים 192 ו-133 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי כתב האישום, ביום 16.11.07 בסמוך לשעה 12:00 בחנות נעליים קוואליטי בן ישי ברח' יפו 44 בירושלים, חבל הנאשם ביעקב חכימי (להלן: "המתלונן") חבלה חמורה שלא כדין.

בין הנאשם והמתלונן התקיים עימות מילולי באשר לתשלום משכורת למתלונן ובהמשכו דחף הנאשם את המתלונן, אשר נפל לרצפה וכתוצאה מכך נשברה ידו וגובסה.

באותן נסיבות איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו ובגופם של אחרים בכוונה להפחידו בכך שאמר לו "אני אהרוג אותך ואת אשתך ואת הילדים שלך, יש לי עבריין ואני אשלח לך, אני אתן כסף שיהרגו אותך והמשפחה שלך".

הראיות

2.מטעם המאשימה העידו רס"ב ירון מזרחי, רס"ב דוד לוי, המתלונן יעקב חכימי וכן מר רבין מנזור, מר מיכאל נמיקה ומשה קורדמני.

מלבד הנאשם העיד מטעמו אחיו, מר יוסף קיפור.

כמו כן הוגשו הודעות הנאשם במשטרה (ת/1-ת/2), הודעות המתלונן (נ/2-נ/3) והודעת עד ראיה לאירוע מיכאל נמיקה (ת/5).

עדי המאשימה

3.רס"ב ירון מזרחי, גבה את הודעת הנאשם, ובאמצעותו הוגשו שתי הודעותיו (ת/1 ו-ת/2). לא היה בידו תשובות לשאלת הסניגור האם בדק את טענות הנאשם לפיהן היו עדים לאירוע וכי יש מצלמות בחנות האחרת, אליה הגיע המתלונן לאחר האירוע.

4.רס"ב דוד לוי, חקר את הנאשם שעתיים לאחר האירוע. במהלך חקירתו הוגש מסמך נ/1, מזכר שבו מורה חוקר במרחב הכללי לבצע פעולות חקירה נוספות ולהזמין לעדות עדים לאירוע.

5.המתלונן יעקב חכימי העיד, כי הכיר את הנאשם עוד מארץ מוצאם, איראן, והוא ביקש ממנו לעבוד חנותו. לאחר שהחל לעבוד בחנות הרגיש שהעבודה לא מתאימה לו, שכן הנאשם רצה שהוא ינקה את החנות. לכן, עזב המתלונן והחל לעבוד ב"סקופ", חנות נעליים סמוכה (להלן: "סקופ"). המתלונן פנה אל הנאשם מספר פעמים על מנת שישלם לו את שכרו, אך הוא דחה אותו שוב ושוב.

ביום האירוע, המתלונן הלך לחנות שוב כדי לקבל את שכרו וכך תיאר את התרחשות העניינים:

"...נכנסתי לחנות הייתה לקוחה אחת אחיו טיפל בה והנאשם היה פנוי, ביקשתי ממנו את המשכורת והוא אמר לי אמרתי לך שבוע הבא. אמרתי לא כל פעם אתה תזרוק אותי לשבוע הבא אמר לי קח מבעל הבית החדש שלך, קח מבעל הבית פרשאד אמרתי לו מה הוא קשור אמר לי אתה לא מעניין את הזין שלי צא מהחנות, אז אמרתי לו ככה אתה מדבר יש בית דין לעבודה. סיימתי את הדיבור סובבתי את הגוף רציתי לצאת מהחנות שלו. ביציאה מהחנות יש מדרגה מי שרוצה לצאת צריך לרדת וכאשר ירדתי הרגשתי מישהו רץ אליי אז סובבתי את הראש שלי ומזוית העין ראיתי את דוד שהוא דחף אותי ונתן לי מכה לקדימה. לא את כל הגוף ראיתי אבל חלק אני נפלתי על האדמה על המדרכה עם היד השמאלית שלי שנשארה מתחת לגוף שלי . התגלגלתי ונשארתי על האדמה על המדרכה עם היד השמאלית שלי שנשארה מתחת לגוף שלי והתגלגלתי ונשארתי על האדמה. החזקתי את היד קרוב לגוף היו לי כאבים הוא בא אלי והתחיל לדבר איתי במילים כאלה קום קום לא קרה לך משהו מניאק אני אהרוג אותך, אני מצטער שאני מדבר במילים האלה....אני אהרוג אותך יש לי עבריינים שיעשו לך משהו אשלם להם כסף שיעשו לך משהו. כשהוא עשה את זה אח שלו גם קילל אותי שהוא ישרוף אותי את הבית שלי ודברים כאלה. באותו זמן השכן הימני שלו בשם פריד קפש בא אלי היה רוצה להקים אותי מהאדמה אמר לי לו אני לא יכול תעזוב אותי כמה דקות. אחרי כמה דקות אמרתי לקפש אני רוצה להזמין לו משטרה. חזרתי למקום שעבדתי...חזרתי לחנות רציתי להודיע למנהל הסניף מה קרה באתי היו עובדים שלושה מוכרים רמי מנצור מנהל הסניף השני מיכאל והשלישי משה סיפרתי להם את כל הסיפור אמרתי להם מה קרה לי ואחרי כמה דקות דוד חזר אלי, ...הנאשם נכנס היה בצד ימין אמר לי ככה תצא החוצה אני רוצה להרוג אותך לזמבר אותך אמרתי לו תחזור לעבודה שלך אני לא רוצה לדבר איתך..." (עמ' 8-9 לפרוט').

עוד סיפר המתלונן, כי נכנס למחסן סקופ, ידו כאבה מאוד והוא ביקש מעובד סקופ, רבין מנזור, להתקשר למשטרה. הוא התקשר למשטרה ולאחר כמה דקות הגיעו שוטרים. הנאשם אמר למתלונן "הזמנת לי משטרה אתה תהיה מת" (עמ' 9-10 לפרוט'). המתלונן סיפר לשוטר שהגיע את שאירע ונסע למד"א על מנת לקבל טיפול רפואי.

6.מר רבין מנזור, מנהל סקופ, סיפר כי כאשר החל המתלונן לעבוד אצלו, ביקש לצאת לבקש משכורת מהחנות הקודמת שבה עבד. בפעם הראשונה הלך וחזר מייד ואמר שאמרו לו לחזור שוב, ואכן לאחר חצי שעה יצא שוב. לאחר זמן מה, חזר.

כך תיאר את שארע לאחר מכן:

"הוא חזר פתאום אני רואה שהוא תופס את היד השמאלית וכאילו רוצה לבכות, נכנסנו למחסן יחד אמר לי הרביצו לי לא ראיתי מה היה ביניהם רק ראיתי שהיד שלו פה, הוא סיפר לי שהאדם דחף אותו. ש. מי זה האדם. ת. דוד לא זוכר את השם משפחה שהיה בעל הבית הקודם שלו ואחרי זה היה בחנות דיברנו איתו ואחרי זה דוד בא לחנות, בעל הבית של דיוויד" (עמ' 23 לפרוט') (המתלונן מכונה גם "דיוויד").