מדינת ישראל נ' קיעאן

החלטה

1.בפניי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש להתיר לו לצאת ממעצר הבית בו נתון בבית דודו עודה אבולקיעאן ביישוב חורה שכונה 10 בית 104 (להלן: "מעצר הבית"), א-ה בין השעות 05:30 – 16:30 לצורכי עבודה בחברת "י.מ.ר. אופק הדרום בע"מ" (להלן: "מקום העבודה"), שבבעלותו של כליפה קואעין (להלן: "המעסיק"), וזאת תחת פיקוחו. כמו כן, ידאג להסעתו מכתובת מעצר הבית ובתום שעות העבודה לחזרתו. נטען, כי מיום החלטת השחרור חלף זמן ניכר ללא הפרות מצד המבקש. נטען, כי המבקש נשוי ורעייתו בהריון. עוד נטען, כי מקום העבודה נמצא באזור הצפון, בעוד המתלונן מתגורר ביתיר – בדרום. עוד נטען, כי המבקש צעיר ונעדר עבר פלילי.

2.ב"כ המשיבה מנגד, טענה, כי לא חלף זמן ניכר מיום השחרור. עוד נטען, כי המעסיק לחובתו הרשעה בגין תקיפה ואיומים משנת 2006, ולכן קיים קושי שמעסיק כאמור ישמש מפקח עבור המבקש.

3.בפניי התייצב המעסיק – כליפה קואעין, ואישר כי בבעלות משפחתו חברת "י.מ.ר אופק הדרום בע"מ". עוד מסר, כי הוא משמש כמנהל עבודה בחברה, מסכים לקלוט את המבקש לעבודה בחברה, וכן לדאוג להסעתו מכתובת מעצר הבית ובחזרתו בתום שעות העבודה. עוד הביע את נכונותו והסכמתו לחתום ערבות צד ג' להבטחת התחייבותו. באשר לעברו הפלילי, אישר, כי לפני כ-7 שנים הורשע בעבירה של תקיפה ואיומים על רקע סכסוך משפחתי.

4.בפסיקה נקבע אמנם ככלל, אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק, הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא, והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, נפסק, כי חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, במקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהל הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אף חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור. (ראה לעניין זה בש"פ 3611/10, עימאד רימל נ' מדינת ישראל)

5.עוד עמדה הפסיקה על חשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהא בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם שנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או לאפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי כנגדו, במקרה המתאים יהיה ראוי לאפשר זאת.

6.לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועל רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, בחנתי את עניינו של המבקש ושוכנעתי, שיש מקום להיעתר לבקשה, ולהתיר למבקש לצאת לעבודה לצרכי פרנסה, וזאת מהטעמים שמנה הסנגור המלומד. כמו כן, לא שוכנעתי, כי במתן היתר למבקש לצאת לעבודה, יש כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו, ועל כן הנני מורה כדלקמן:

א.המבקש רשאי לצאת ממעצר הבית בימים א-ו בין השעות 05:30 – 17:30, בליווי המעסיק, כליפה קואעין, לצרכי עבודה, כאשר המבקש יהיה נתון תחת פיקוחו של המעסיק וכן ידאג לחזרתו בתום שעות העבודה לכתובת מעצר הבית.

ב.תיחתם ערבות צד ג' על ידי המעסיק על סך 50,000 ₪.

ג.יתר תנאי השחרור יישארו בעינם בכפוף לאמור לעיל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: