מדינת ישראל נ' קטמדזה

בפני

כב' השופט עידו דרויאן

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש בספטמבר 2009 מייחס לנאשם את ביצוען של עבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, בשל אירוע שארע ביום 28.6.09:

באותו יום, סמוך לשעה 05:00 בבוקר, הגיעה חוליית גבייה של רשות המיסים מלווה בשוטר שי בלומנטל אל סמוך לביתו של הנאשם והחלה לעקל-בפועל את רכבו של הנאשם, על-ידי העמסתו על משאית גרר.

הנאשם יצא מביתו, נעמד מול המשאית וחסם את נתיב נסיעתה, וכשהזיז השוטר את הנאשם, נתלה הנאשם על המראה הימנית של המשאית, ובאותן נסיבות דחף את השוטר וגרם לנפילתו.

יצוין, כי פרק העובדות בכתב האישום מייחס-לכאורה לנאשם עבירה של הכשלה או הפרעה לעובד ציבור ביחס לפקיד הגבייה, אולם הן פרק הוראות החיקוק והן התובע בסיכומיו לא התייחסו לכך, ולפיכך לא אתייחס לכך אף-אני.

הנאשם טען בתשובתו לכתב האישום כי אכן הגיע למקום כשהרכב כבר היה על הגרר, וביקש מהשוטר רשות לעלות על המשאית ולהוציא מהרכב כלים הנחוצים לו. השוטר אישר, אך נהג המשאית החל בנסיעה תוך סיכון הנאשם. אז החל ויכוח בין הנאשם מצד אחד לבין פקיד הגבייה והשוטר מצד שני, וכאשר השוטר ניסה לאזוק את הנאשם, נפלו שניהם ארצה מבלי שהנאשם דחף את השוטר.

אין מחלוקת כי באירוע נכחו הנאשם, השוטר, פקיד הגבייה יעקב עמר, וכן שניים נוספים שלא זומנו להעיד - סטודנט ששמו לא זכור ולא ידוע שנילווה ככוח עזר לפקיד הגבייה, ונהג משאית הגרר ירון.

עוד נכחה אשת הנאשם, בחלקים מהאירוע, ואף היא לא זומנה לעדות.

השוטר שי בלומנטל בעדותו, חילק למעשה את האירוע לשלושה שלבים (רצופים ומהירים):

בשלב הראשון, השוטר אכן התיר לנאשם לעלות על המשאית ולהוציא מהרכב ציוד, ואשת הנאשם שנכחה במקום אף עלתה לדירתם כדי להביא את מפתחות הרכב. אז החל ויכוח בין הנאשם לבין נהג המשאית, ה"גרריסט" ירון, שסרב לתת לנאשם לעלות על המשאית בשל הסיכון הברור הטבוע בכך. השוטר אמר לנאשם שיוכל לאסוף את הציוד מהמחסן במגרש אליו ייגרר הרכב.

בשלב השני, החל הנאשם להתנגד לביצוע הגרירה, טיפס על מדרגות תא הנהג - תחילה משמאל ואחר-כך מימין - ו"התעסק" עם המראה הימנית, דבר שגרם לנהג הזועם לצאת ולהתעמת עם הנאשם. השוטר הרחיק את הנהג מהנאשם ושב והסביר לנאשם שעליו להגיע למגרש, אך הנאשם החל לדחוף את השוטר ואת פקיד הגבייה כדי להתקרב למשאית.

בשלב השלישי, דחף השוטר את הנאשם כדי שלא יידרס על-ידי המשאית שעמדה להתחיל לנסוע ואז נפלו שניהם ארצה. השוטר ניסה למנוע מהנאשם לקום וביקש מפקיד הגבייה להזמין סיוע משטרתי, והנאשם חלק לשוטר מהלומות, כדי להשתחרר, לקום ולרוץ אחרי המשאית.

סיוע לא הגיע. המשאית נסעה מהמקום, ואז הסתלקו גם פקיד הגבייה והשוטר.

בהודעת השוטר ת/2 מתואר סדר הדברים באופן מעט שונה:

דבר האישור שנתן השוטר לנאשם, לעלות למשאית כלל לא נזכר, ועולה מההודעה כי הנאשם היה כבר על המשאית או בתהליך עליה כך שהשוטר הורה לו לרדת;

השוטר דחף את הנאשם מחזית המשאית, כדי שלא יפריע לנסיעה (ולא כדי שלא יידרס), ואז נתלה הנאשם על המראה והחל עימות עם הנהג. בשלב הזה הפריד השוטר בין השניים, ואז דחף אותו הנאשם והשוטר נפל ארצה.

בחקירתו הנגדית של השוטר נוצרה חוסר בהירות:

אם בחקירתו הראשית מסר כי אלימות ודחיפות החלו לאחר הסירוב לתת לנאשם לעלות על הרכב, ושהסירוב נבע מהסכנה שבדבר, הרי בחקירתו הנגדית טען השוטר כי הסירוב נבע מאלימותו של הנאשם [פרוטוקול, ע' 11 ש' 24-30] - משמע, האלימות קדמה לסירוב והיתה עילתו. סדר דברים זה שמסר העד בחקירתו הנגדית אינו נכון, כעולה מהשוואה לעדותו של פקיד הגבייה ולעדות הנאשם עצמו.