מדינת ישראל נ' קטיפאן פאיז

החלטה

כנגד הנאשם הוגש בתיק זה כתב אישום המייחס לו עבירה מתאריך 5.1.2011 של נהיגה במהירות של 139 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

באותו מעמד גם ניתנה לנאשם הודעת תשלום קנס בשל כך שרשיון הרכב פקע בתקופה שאינה עולה על ארבעה חודשים. בענין זה הגיש הנאשם בתאריך 6.2.2011 בקשה להישפט ובעקבותיה הוגש כתב אישום במסגרת תיק תת"ע 673-04-11 בבית משפט זה.

ב"כ הנאשם מבקש לצרף את תיק תת"ע 673-04-11 (אשר נקבע בפני מותב אחר) לתיק הנוכחי, ומוסיף כי הנאשם מודה בעבירות המיוחסות לו בשני התיקים.

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה לצרוף. בבסיס ההתנגדות העובדה (המוסכמת על שני הצדדים) כי בהינתן צירוף, יזקפו לחובת הנאשם נקודות רק בגין אחד התיקים, הגבוה מבין השניים.

ב"כ המאשימה טוען כי גם מקום שצורפו אישומים אין מקום לפטור נאשם מצבירת הניקוד, אך בפועל תוצאת צירופי תיקים, מסיבה אשר לא הובררה, מביאה לכך שנזקפות רק הנקודות של עבירה אחת בלבד.

נטען כי צבירת נקודות הינה סנקציה מינהלית שעניינה ומטרתה הינה אכיפה ובירור כשירות נהג להמשך נהיגה, וכתוצאה מהיעדר צבירת נקודות על ידי משרד הרישוי מקום שמצורפים תיקים, לא מיושמים אמצעי תיקון אשר יכול והיו מיושמים אילו היו מוטלות על הנהג מלוא הנקודות באופן מצטבר.

זאת ועוד, לטענת ב"כ המאשימה לא אחת נקבעות ישיבות לשמיעת ראיות בתקווה כי עד למועד שמיעת הראיות ככל שיצטברו כנגד נאשם דוחות נוספים, הרי שכתוצאה מצירוף שיבצע לבסוף, יזקפו לחובתו רק נקודות בתיק אחד, וחוטא יוצא נשכר.

עוד נטען כי כתוצאה מכך נאשמים אלו מופלים לטובה אל מול נהגים השוקדים לשלם דו"חות במועדם.

באשר להיעדר צבירת נקודות על ידי רשות הרישוי בעת צירוף תיקים, מודיע ב"כ המאשימה כי לאחר חקירה ודרישה לא צלח בידו להגיע לסיבת התוצאה ויתכן והיא נעוצה בממשק הדיווח בין מזכירות בית המשפט לבין מחשבי רשות הרישוי.

לפיכך עותר ב"כ המאשימה להורות על דחיית בקשת הצירוף ולחילופין להורות למשרד הרישוי לנמק מדוע לא ירשמו במקרים בהם מצורפים אישומים, סך הנקודות במצטבר כפי הקבוע בתקנות.

ב"כ הנאשם טוען כי זכות הצירוף נקבעה בסעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) (להלן : "החסד"פ") וכי מדובר בדו"חות בהם הנאשם מודה במיוחס לו ולפיכך יש לקבל את הבקשה. יצויין כי בניגוד לטענת ב"כ הנאשם אין שני הדו"חות מסוג ברירת משפט.

נטען כי צירוף תיקים מפחית את העומס בבתי המשפט באופן משמעותי וחוסך זמן שיפוטי.

ב"כ הנאשם מוסיף כי ככל שיש למאשימה טענות כלפי רשות הרישוי, עליה לפנות במסלול המתאים באמצעות עתירה מינהלית נגד רשות הרישוי.

ב"כ הנאשם מפנה לספרו של קדמי ולכך שבענין רשות התביעה לצרף אישומים נוהגים בגמישות רבה כל עוד אין הנאשם מתנגד לכך.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את השיקולים הישימים בבקשת צירוף, באתי למסקנה כי דין בקשת הנאשם לצירוף להידחות. זאת הואיל והתרשמותי הינה כי מטרת הגשת הבקשה להישפט בתיק האחר ענינה הניקוד, ואין בצירוף כדי לייעל את הדיון וגם לא כדי לקצר את ההליך, אלא דווקא לייצר הליך אשר בא לעולם משיקולים חיצוניים לו.

ראשית אציין כי עסקינן בבקשה לפי סעיף 39 לחוק העונשין ואין סעיף 86 לחסד"פ ישים בענייננו.

סעיף 39 (א) לחוק העונשין קובע :

"מי שהורשע בשל עבירה פלונית וביקש שבית המשפט ידון אותו גם בשל עבירות אחרות שהוא מודה שעבר אותן, רשאי בית המשפט - לאחר שנתן לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו לענין זה - להרשיעו ולגזור את דינו, או להעמידו במבחן, בשל כל אחת מן העבירות האחרות".

הנאשם בענייננו טרם הורשע, והרשעה היא תנאי לצרוף, אולם השאלה רלוונטית כבר עתה לאור הודעת ב"כ הנאשם כי הנאשם מודה בשני התיקים, ותתעורר מיד לאחר שיורשע בתיק זה.