מדינת ישראל נ' קזאמל

החלטה

מורה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג החשודה בתיק זה.

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"א, 24/07/2011 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

החלטה

1.בפני בקשה שניה להארכת מעצרה של החשודה עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשודה נעצרה לראשונה ביום 22.07.2011 בשעה 15:00.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשודה ובא-כוחה, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרה של החשודה למשך 3 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשודה חשד בדבר ביצוע עבירות של התעללות על ידי אחראי על קטין ותקיפת אחראי על הקטין וגרימת חבלה של ממש, בכך שביום 21.07.2011 בסמוך לשעה 14:30, הובא לביה"ח יוספטל תינוק בן 4 חודשים מחוסר הכרה על ידי המטפלת שלו. אבחנה רפואית קובעת כי מדובר בהתעללות. עוד נרשם כי כנגד החשודה הוגשו שתי תלונות נוספות בעת האחרונה בעניינים דומים.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות ושיבוש הליכי חקירה.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשודה.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשודה עברה את העבירות המיוחסות לה בבקשה.

באשר לחשד הסביר לקיום וביצוע העבירות, הדברים אינם מובהקים דיים ויש מקום שהרשות החוקרת תפעל להביא מסמכים נוספים בפני ביהמ"ש כדי שקיומו של החשד הסביר יהיה מובהק ונהיר.

הסוגיה של טיפול בילדים רכים על ידי מי שאין בידם הכשרה מתאימה לכך ואף לא הכשרה הקשורה לטיפול והחייאה במצבי משבר מעוררת תהיות קשות ומן הראוי שהנושא יוסדר בחקירה מתאימה.

העובדה כי קטינים בני מספר שבועות וחודשים מוחזקים אצל מטפלת כאשר אף השם איננו מוכר למטפלת, ללא נתונים חיוניים נוספים, הינה מטרידה ומחייבת התייחסות.

בתיק שבפניי קיימת התפתחות חקירתית מסויימת שמחזקת את עילת המעצר ככל שהיא מתייחסת לשיבוש הליכי חקירה.

עולה שנסיון שיבוש הליכי חקירה כבר נעשה בתיק שבפניי ולכך יש לתת את הדעת.

קיומם של תיקים אחרים בעניינה של החשודה שלא הוגשו לביהמ"ש, אין בהם כשלעצמם ללמד על החשד הסביר במקרה שבפניי.

יחד עם זאת, לאור השיבוש הקיים בחקירה זו, מצאתי לקבל את הבקשה במלואה.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשודה עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורה יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורה יכול ויביא לסיכון בטחונו של אדם או לסיכון בטחונו של הציבור.

8.נוכח המסוכנות הנחזית, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.