מדינת ישראל נ' קזאמל(עציר)

גזר דין

א. מבוא

טרם שמיעת הוכחות הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן והורשע בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [החוק] וכן עבירה של הצתה, לפי סעיף 448 (א) + 29 לחוק.

הסנגור הבהיר כי יטען לעניין העונש טענת הפלייה ולפיה המאשימה בחרה שלא להעמיד לדין את יוזם העבירה ומי שפנה אל הנאשם לביצועה. המאשימה הבהירה כי "היוזם" הנטען, לא הועמד לדין משיקולים ענייניים והוסכם כי לגיבוי טיעוניה תהיה רשאית להציג בפני ביהמ"ש את מלוא תיק החקירה המשטרתית.

ב. כתב האישום המתוקן

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, סמוך ליום 24.10.12 קשרו הנאשם וויאם קבלאן [ויאם] קשר להצית אוטובוס, ששימש להסעת תלמידים בכפר בית ג'אן. האוטובוס שייך לחברת ההסעות "תיור וסיור הגליל", חברה שזכתה במכרז להסעת התלמידים במקום חברת ההסעות "אחים חאמזה". קודם לכך פנה אל הנאשם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, והנאשם פנה לויאם.

בהמשך לקשר ולשם קידומו נפגשו הנאשם וויאם בערב ה- 24.10.12 סמוך לבית הספר בכפר בית ג'אן ושם מסר הנאשם לויאם שקית ובה מיכל עם דלק. מיד לאחר מכן הלך ויאם לחניון אוטובוסים ליד בית הספר היסודי בבית ג'אן, שם חנה האוטובוס, שפך דלק מהמיכל על האוטובוס, הדליק גפרורים והעלה באש את האוטובוס. האוטובוס, ששוויו 200,000 ₪, נשרף כליל כתוצאה מההצתה.

ג. תסקיר שירות המבחן

לבקשת הסנגור הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם.

מהתסקיר עולה שהנאשם רווק בן 26, בן למשפחה דרוזית מבית ג'אן. סיים 12 שנות לימוד ועובר למעצרו עבד בעבודות שיפוצים.

הנאשם לא גוייס לצבא עקב מעורבותו בפלילים. לדבריו בשנים האחרונות ניסה לשקם את עצמו, התמיד בעבודה, התארס והיה אמור להתחתן ב- 12/12, אך עקב מעצרו נפרד מארוסתו. לנאשם עבר שכלל גם ריצוי תקופת מאסר בפועל. הנאשם הופנה לשירות המבחן גם בעבר, אך לא גילה נכונות ושיתוף פעולה.

הנאשם קיבל בפני שירות המבחן "אחריות מילולית למיוחס לו תוך ביטוי רגשי צער ואכזבה עצמית". הנאשם השליך את האחריות למעורבותו על גורמים חיצוניים והביע תחושת קורבנות וחוסר אונים באשר למעורבותו. לדבריו, התקשה לעמוד בלחצים שהופעלו עליו על ידי האדם שפנה אליו על מנת שיצית את האוטובוס.

שירות המבחן התרשם שקיימים אצל הנאשם "קשיים ביכולת הסתגלות למסגרות ושמירה על יציבות" וכי "במצבו קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות".

הנאשם התקשה להתחבר לצורך לנזקקות בטיפול. נוכח הסיכון האמור שירות המבחן סבור כי יש להטיל עליו ענישה במסגרת סגורה וראוי להמליץ בפני שב"ס על שילובו של הנאשם בתכניות הטיפול המוצעות במסגרת הכלא.

ד. טענת ההפלייה

ב"כ הנאשם חזר וטען שהן הנאשם והן ויאם הצביעו על אחר בשם ליתם טאפש [ליתם], כמי שיזם והזמין את ההצתה ולכן היו די ראיות להעמידו לדין. לחלופין, המשטרה לא נקטה בפעולות חקירה משמעותיות שיכלו לגרום להבאתו לדין וכי לנאשם תחושה שמי שיזם את האירוע לא עמד לדין.

ב"כ המאשימה השיבה שטענת ההפלייה לא הועלתה כלל במשפטו של ויאם וכי איננה נכונה עובדתית.

החשד שעלה היה שמישהו ממשפחת חאמזה, שהפסידה במכרז, יזם את ההצתה.

היא הצביעה על מהלך החקירה, שהחלה על פי מידע מודיעיני, במעצרו של ויאם. המידע המודיעיני קשר אחד ממשפחת חאמזה לויאם ולא את ליתם. מהחקירה עלה גם שליתם, לא רק שאינו קשור למשפחת חאמזה, אלא אף מסוכסך עמם.

לאחר שויאם נעצר הכחיש תחילה, בשתי הודעות, את מעורבותו. לאחר מכן הוכנס מדובב לתאו ובפניו מסר שמי ששלח אותו היה הנאשם, בן דודו, ושגם ליתם היה ביחד עם הנאשם בשלב מסירת הדלק. למחרת, כשנגבתה ממנו הודעה, תחילה הכחיש. כשהביאו בפניו דברי המדובב, מסר שמי שפנה אליו היה בן דודו, הנאשם וביקש להצית את האוטובוס. הוא נשאל מה הקשר של ליתם והשיב שהוא לא היה במקום ושלל מעורבותו. ויאם סירב לעימות מול הנאשם וטען שהוא פוחד ממנו. טען שהסכים לשריפת האוטובוס כי הנאשם הוא המנהיג שלו ושירגיש טוב והוא אוהב להשתייך. מסר פרטים מתי פנה אליו הנאשם וכי פנה אליו לבדו. לאחר מכן מסר גרסה נוספת, אך לא היה בה ראיה הקושרת את ליתם לכך שיזם, או שבכלל ידע על קשר להצית או היה שותף לו.