מדינת ישראל נ' קופר(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את רציחתה של הגב' ג'ני קופר ז"ל, לה נישא המשיב בשנת 2007. בהחלטתי מיום 18/04/13 קבעתי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס למשיב ומשלא נמצאה חלופת מעצר הולמת, הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 29/04/13 החליט המותב הדן בתיק העיקרי להתיר את תיקון כתב האישום, כך שיוסף לו אישום המייחס למשיב עבירת רצח שניה – רצח של הגב' אורית קופר ז"ל, לה נישא המשיב בשנת 1983 (להלן: "האישום הנוסף").

בערר שהגיש המשיב כנגד החלטתי לעצרו עד תום ההליכים המשפטים בעניינו, קבע בית המשפט העליון כי אין מקום לדון בערר בטרם נבחנה התשתית הראייתית הלכאורית ביחס לאישום הנוסף. לפיכך, ובהתאם להחלטתי, הגישה המבקשת בקשה מתוקנת למעצר עד תום ההליכים, המתייחסת לאישום הנוסף ועניינה של החלטה זו הוא באישום זה בלבד.

על פי תמצית האישום הנוסף, כמתואר בכתב האישום המתוקן, בשנת 1983 נישא המשיב לגב' אורית קופר ז"ל (להלן: "אורית") והם התגוררו יחד בדירה בבעלות משותפת בתל כביר. על פי הנטען, אורית היתה אשה בריאה. בשנת 1992, בעודו נשוי לאורית, הכיר המשיב את שרונה בן אור (להלן: "שרונה") באמצעות עיתון היכרויות. המשיב טען בפני שרונה בכזב כי הוא גרוש וכי הוא עובד בשירות הביטחון הכללי ומתוקף תפקידו, הוא נדרש להיעדר מהבית לעיתים תכופות. תחת אמתלה זו, ניהל המשיב חיי זוגיות עם שתי הנשים במקביל. בשלב מסוים, התעורר חשדה של שרונה, ובעימות עם המשיב, טען האחרון בפניה כי הוא פרוד מאורית ומבקש להתגרש ממנה. עוד טען בפניה בכזב כי אורית סובלת מדיכאון, מטופלת בכדורים פסיכיאטריים, מזניחה את ילדיהם ומאיימת להתאבד.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 17/01/94 טען המשיב בפני שרונה כי עליו לישון בביתה של אורית על מנת להשגיח על ילדיהם המשותפים. בלילה שבין 17/01/94 ל – 18/01/94, או בבוקרו של יום 18/01/94, בשעה שאינה ידועה במדויק למבקשת, המית המשיב את אורית בביתם בתל כביר בדרך שאינה מותירה סימן בגופה. לאחר מכן פיזר המשיב גלולות וחפיסות ריקות של גלולות ותרופות הרגעה שונות סביב גופתה של אורית על מנת לטשטש את נסיבת מותה וליצור מצג שווא לפיו אורית התאבדה.

המבקשת סבורה כי יש בידיה ראיות לכאוריות טובות לביסוס הנטען בכתב האישום המתוקן, אשר חושף לכאורה שיטת ביצוע ייחודית על פיה פעל המשיב בהמיתו את שתי נשותיו. לטענת המבקשת, הדמיון בין נסיבות מותה של אורית לנסיבות מותה של ג'ני הינו מפליל. בעניינה של אורית, כמו גם בעניינה של ג'ני, המשיב ניהל מערכת יחסים זוגית עם שתי נשים במקביל ובעודו נשוי לאחת מהן. שתי הנשים היו צעירות ובריאות. שתיהן נמצאו מתות בביתן כאשר תרופות פזורות סביב מיטתן אולם סיבת המוות לא היתה נטילת תרופות.

על פי טענת המבקשת, הראיות הלכאוריות מצביעות על כך שאורית היתה מצויה בתקופת פריחה בחייה: היא התקבלה לעבודה חדשה, עמדה להתחיל קורס הכשרה לתפקיד, היא תכננה מסיבת הפתעה להוריה לרגל פרישתם לגמלאות ואף נודע לה שבנה אותר כילד מחונן, כך שהאפשרות שהתאבדה אינה סבירה.

המבקשת מצביעה על התנהגותו החשודה של המשיב בבוקר שבו מצא את גופתה של אורית, לדבריו. תחת הזעקת עזרה וניסיון להציל את אשתו אשר לכאורה מתה באופן מפתיע, המשיב המשיך בשגרת יומו, אמר לילדיו שאמם ישנה בסלון הבית ואין להפריע לה. הוא הכין להם כריך ושלח אותם לבית הספר. רק לאחר יציאת הילדים מן הבית המשיב יצר קשר עם הוריה של אורית ורק לאחר הגעתו של אביה של אורית לבית הוזעקו למקום שירותי ההצלה.

בדומה לתוצאות נתיחת גופתה של ג'ני, גם מתוצאות נתיחת גופתה של אורית עולה כי המנוחה לא מתה כתוצאה מנטילת תרופות וסיבת המוות נותרה לא ברורה.

לטענת המבקשת, זהות הנסיבות החריגות בין שני המקרים – דהיינו, שתי נשים צעירות ובריאות אשר נמצאו באופן מפתיע ללא רוח חיים וסיבת מותן לא ברורה – וכן הדמיון בין שתי הזירות שבהן נמצאו גופות שתי נשותיו של המשיב - נמצאו במיטתן כאשר סביבן פזורות תרופות וחפיסות גלולות ריקות, אך עם זאת נתיחת הגופות מעלה כי נטילת תרופות לא הביאה למותן – אינה מותירה מקום לספק בדבר גרימת מותן של הנשים על ידי המשיב.

מנגד, טוען ב"כ המשיב כי אין ראיות לכאוריות להוכחת האישום הנוסף כנגד המשיב. פרופ' היס, אשר ביצע את נתיחת גופתה של ג'ני, ערך השוואה בין דוחות הנתיחה של שתי המנוחות ומצא כי לא עולה ממנה תבנית מסוימת (חוות דעת 4/282/2011). כמו כן, בניגוד לאישום הראשון, שבו הציגה המבקשת תיאוריה ביחס לאופן מותה של ג'ני, הרי שביחס לאישום הנוסף, המבקשת אינה מציגה תיאוריה כלשהי. טענת המבקשת בדבר מעשים דומים, נועדה להוכיח כוונה פלילית ואינה רלוונטית לענייננו מאחר והמשיב מכחיש את האישומים נגדו ויש מחלוקת ביחס לעצם ביצוע המעשה. בנוסף, עדות שיטה נועדה לזהות מבצע, אך אינה יכולה לשמש ראיה לעצם ביצוע העבירה. בענייננו, אין ראיה לכך שאורית מתה מוות לא טבעי או שהמשיב פגע בה בצורה כלשהי ולכן לא ניתן להצביע על שיטה.

עיינתי בחומר שהוגש לעיוני כמו גם בטיעוני הצדדים וסבורני כי בשלב זה לא הוצגו ראיות לכאוריות שיש בכוחן להביא להרשעת הנאשם באישום הנוסף המיוחס לו, רצח אשתו הראשונה – אורית.

חומר הראיות שהציגה המבקשת ביחס לאישום הנוסף כולל הודעות של חברים ובני משפחה המתארים את חייהם המשותפים של המשיב ואורית המנוחה, את מצבה הרגשי של אורית עובר למותה, את התנהלותו של המשיב עובר ליום מותה של אורית ולאחר מכן. התמונה המצטיירת מהודעות אלה היא כי אורית לא היתה שרויה בדיכאון כלשהו עובר למותה ולא היו סימנים לכך שהיא עתידה ליטול את חייה בידיה. מדו"ח נתיחת גופתה של אורית עולה כי לא נמצאו בדמה שרידי תרופות כלשהן ועל כן נשללת האפשרות שהיא התאבדה באמצעות נטילת תרופות. עם זאת, לא נמצאו סימנים או חבלות כלשהן על גופה ולפיכך סיבת המוות נותרה לא ברורה.

אכן, כפי שטענה המבקשת, בין שני מקרי המוות, זה של אורית וזה של ג'ני, ישנם קווי דמיון בולטים. בשני המקרים המשיב ניהל מערכות יחסים זוגיות מקבילות ושיקר לנשותיו. בשני המקרים, כך לכאורה, דובר על נשים צעירות באופן יחסי ובריאות אשר מתו מוות פתאומי. בשני המקרים נמצאו סביב הגופות תרופות וחפיסות ריקות של תרופות, לכאורה על מנת ליצור מצג של התאבדות באמצעות נטילת תרופות, כאשר בפועל לא ניטלו תרופות או שנטילתן לא הביאה למוות. כמו כן, בשני המקרים הצביעה המבקשת על התנהלות תמוהה של המשיב עובר לאירוע המוות ולאחריו, על שקרים למכביר שסיפר למכריו ועל מניע כלכלי שהיה לו לכאורה בהסתלקות נשותיו מן העולם. נסיבות המקרים וקווי הדמיון הקיימים ביניהם בהחלט מעוררים שאלות ותמיהות רבות, אולם אלה אינן יכולות להוות ראיות לכאורה להוכחת אישום בעבירת רצח.

שלא כבעניין האישום הראשון, אשר לגביו ישנה ראיה לכאורה לכך שהמשיב ביקש להמית אדם בעל תיאור דומה למאפייניה של ג'ני באמצעות חומר שאינו מותיר סימן בגופה, כמו גם ראיה לכך שהמשיב קיבל לידיו את החומר הממית - ביחס לאישום הנוסף, המבקשת אינה מציגה ראיות כלשהן היכולות להעיד על כך שהמשיב ביקש לפגוע במנוחה וכי היו בידיו האמצעים לעשות זאת. המבקשת אינה מציגה תיאוריה כלשהי ביחס למותה של אורית שניתן להוכיחה, אלא מצביעה על צבר נסיבות אשר על אף כל השאלות שהן מעוררות אין בהן די, לעניות דעתי, על מנת להביא למסקנה אחת ויחידה לפיה היה זה הנאשם אשר מעבר לכל ספק סביר, ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן – ככל שהדברים אמורים באורית ז"ל.

אשר לטענה בדבר קיומה של "שיטה" או "מעשים דומים", הכלל הוא כי הוכחת "שיטת ביצוע" יכולה להוות ראיה לזהותו של המבצע ואילו הוכחת "מעשים דומים" יכולה להפריך טענת הגנה של היעדר כוונה, רשלנות או מקרה [י' קדמי על הראיות – חלק שני 702 (תש"ע-2009); ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 09/01/2006)]. הוכחת "מעשה דומה" יכולה לעיתים אף לשמש סיוע ל"מעשה דומה" אחר הטעון סיוע (ראה קדמי בעמ' 709-712 ופסקי הדין הנזכרים שם). ואולם, על מנת להוכיח "שיטת ביצוע" על המבקשת להוכיח קיומה של שיטה מיוחדת במינה האופיינית למבצע העבירה ולו בלבד, שיטה ייחודית המהווה מעין "כרטיס ביקור" של המבצע (קדמי בעמ' 712 ואילך ופסק הדין הנזכרים שם). בענייננו, טוענת המבקשת כי המשיב הביא למותן של שתי הנשים בדרך שאינה מותירה סימן. סבורני, כי על אף הדמיון הנסיבתי בין מקרי המוות, אין בידי המבקשת ראיות לכאורה המצביעות על "שיטת ביצוע" מסוימת. הדמיון הנסיבתי בין המקרים יכול לעלות כדי "מעשים דומים" ולשמש תוספת ראייתית למעשה דומה אחר, כאשר זו נדרשת. אולם תוספת ראייתית אינה יכולה לעמוד בפני עצמה והיא לבדה אינה מספיקה לצורך הרשעה.

לאור כל האמור, אני קובע כי אין בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת האישום הנוסף כנגד המשיב. עם זאת, לאור החלטתי מיום 18/04/13, יוותר המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בנוכחות הצדדים כמפורט בפרוטוקול הדיון מהיום.