מדינת ישראל נ' קוסטיצקי

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה

הכרעת דין

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה את העבירות שלהלן:

א.אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה – עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

ב.נהיגה רשלנית – עבירה על סעיף 62 (2) + סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ג.התנהגות שגרמה חבלה לגוף – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

ד.אי מסירת פרטים – עבירה על תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה.

ה.אי הגשת עזרה – עבירה על תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה.

ו.אי הודעה למשטרה – עבירה על תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה.

2.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 27.2.10 סמוך לשעה 20:00, נהגה הנאשמת ברכב ברחוב הביכורים בחיפה והגיעה לפני הצומת עם שדרות הנשיא. במקום הנ"ל, לפני הכיכר שנמצא במרכז הצומת, מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין ומימין הוצג תמרור ג-7 המורה על קיומו.

באותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת הנאשמת, חצו את הכביש בתוך מעבר החצייה בהליכה רגילה, הולכות הרגל דניאל קם ולבנה הדר. הנאשמת, כך נטען, נהגה רכבה ברשלנות בכך שלא שמה לב לדרך על אף שהבחינה בהולכות הרגל, לא צפרה על מנת להזהירן, לא אפשרה להן להשלים חצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בהן, פגיעה שכתוצאה ממנה נחבלו הולכות הרגל ונזקקו לטיפול רפואי (להלן: "התאונה").

נטען עוד, כי "בנסיבות דנן הנאשמת עזבה את מקום התאונה מבלי למסור פרטיה ומבלי להגיש עזרה להולכות הרגל או לדווח למשטרה".

3.הנאשמת כפרה, באמצעות באת כוחה, בעובדות כתב האישום, לרבות באירוע התאונה, בכך שארעה על מעבר החצייה ובעזיבת המקום ואי השארת פרטים.

4.בשים לב לכפירת הנאשמת בעובדות, הביאו הצדדים את ראיותיהם, כאשר מטעם התביעה העידו העדים שלהלן: השוטרת רמונד אבן-צור שערכה דו"ח פעולה, השוטר יגאל אקסלרוד שגבה עדות מהנאשמת וקיבל מידיה סקיצה, הבוחן עמיחי נחמן שערך סקיצה, תרשים ודו"ח בוחן והולכות הרגל דניאל קם והדר ליבנה. מטעם ההגנה העידה הנאשמת לבדה.

דיון והכרעה:

5.לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, למעט העבירה של נהיגה רשלנית, שכן העובדות שהוכחו בפניי מתאימות לעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, עבירה בה ראיתי להרשיע את הנאשמת בסופו של יום.

6.אין מחלוקת בדבר קיומו של מעבר החצייה לרבות תמרור ג-7 שמוצב במקום, קיומו של שדה ראייה פתוח שעמד לרשות הנאשמת משני צדי מעבר החצייה וכי במקום פעלה תאורת רחוב תקינה. למעשה טענתה של הנאשמת היא, כי לא פגעה בהולכות הרגל וכי עשתה את כל המוטל עליה בנסיבות העניין, כך שאין להטיל עליה כל אחריות בגין התאונה, ובוודאי שאין לחייבה בכל הנוגע לנסיבות עזיבת המקום.

בעניין זה העידה הנאשמת בבית המשפט, כי בעת שהגיעה למעבר החצייה היא עצרה לידו וכאשר שתי הולכות הרגל עמדו על המדרכה ודיברנו ביניהן "לא ממש על מעבר החצייה, קצת הלאה ממעבר החצייה, אולי 3 מטרים ולא עושות שום סימן שהן מתכוונות לעבור". היא מציינת, כי בכל אופן עצרה "כי אי אפשר לסמוך, ראיתי שהן ילדות" ומשראתה כי אף אחד לא עובר התחילה לנסוע, "זה היה מאוד מאוד לאט כי א' - חשבתי שאולי הן מתכוונת לרדת לא ידעתי וחוץ מזה אני לא יכולה לנסוע שם מהר בכלל כי תיכף יש להשתלב ברחוב הראשי אז ממילא נסעתי לאט". לטענתה, "באיזשהו רגע הן הגיעו לי לאמצע המכונית, לאמצע מעבר החצייה" כשהיא ממש בתחילת הנסיעה ואז, "עמדתי ונפגשתי איתן". הנאשמת ממשיכה וטוענת, כי "אף אחד לא חטף מכה, אף אחד לא נפל, אני גם לא בלמתי ב.... אני מהמקום שלי כמעט בטוחה שלא היה מגע".

7.כבר עתה אציין, כי אומנם הנאשמת מנסה בעדותה הנ"ל לטעון כי לא פגעה ולא נגעה בהולכות הרגל, אך בה בעת התייחסותה ל"מפגש" בין המכונית לבין הולכות הרגל וההודעה שמסרה במשטרה הביאו אותי לקבוע כי היה מפגש כאמור והיתה פגיעה, גם אם מדובר בפגיעה קלה בין הרכב לבין הולכות הרגל.