מדינת ישראל נ' קונדקלי(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בעבירות של עסקה אחרת בסם בשני מקרים, סחר בסם מסוכן בשני מקרים, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד בשני מקרים.

המשיב הופלל על ידי מקור סוכן חשאי משטרתי שהופעל על ידי משטרת ישראל באופן חשאי לאיסוף ראיות ומידע נגד עבריינים.

בדקתי את חומר הראיות ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה, מוצקות למדי, להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בפרשת זאדה קבע בית המשפט העליון (בש"פ 8087/95 - שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 146-147:

"השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר".

ועוד:

בב"ש 322/80 - מדינת ישראל נ' יחיעם אוחנה פ"ד לה(1), 359 ,עמ' 362-363 ,

התייחס בית המשפט העליון לשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים וקובע כי השופט הדן

בבקשה אינו מתייחס :

"... ואין הוא יכול להתייחס בשלב זה של הדיון למהימנותם של העדים: כל המובא בפני בית-משפט זה הוא בכתובים. בית המשפט אינו שומע עדויותיהם של הנוגעים בדבר, וממילא גם לא נערכת כל חקירה נגדית, אשר יכולה להעביר אמירותיהם של העדים במבחן הביקורת הצולבת, ומכאן כאמור הכלל האמור, שאיננו מכריעים בשלב זה באמינות הטענות..."