מדינת ישראל נ' קולאגאסי

הכרעת דין

האשמה ומהלך הדיון

התביעה מאשימה את מר אבראהים קולאגאסי (להלן: "הנאשם") בעבירה של גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה ונהיגה במהירות שאינה סבירה, עבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 13.08.2012 בשעה 01:04, נהג הנאשם ברכב סגור אחוד מסוג "סיטרואן" מ"ר 40-940-57 ונסע במנהרת הר הצופים מכיוון כללי ואדי ג'וז לכיוון כללי א- טור, בירושלים.

על פי הנטען בכתב האישום, בהגיע הנאשם מחוץ למנהרות הר הצופים כיוון א- טור, נהג ברשלנות כשסטה מנתיב נסיעתו, איבד שליטה, פגע בגדר שבצד שמאל והתהפך עם רכבו לצד ימין. עוד נטען כי באותן נסיבות נהג הנאשם במהירות שאינה סבירה ואינה מתאימה לתנאי הדרך.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם ונוסע שהיה ברכבו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

בישיבת הקראה שהתקיימה לפני ביום 09.05.2013 כפר הנאשם באמצעות ב"כ עו"ד רסאס בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. התיק נקבע להוכחות ליום 09.06.2013 בשעה 09:00 והסתיים באותו יום. נקבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 03.09.2013 בשעה 10:20.

כבר בשלב זה אומר כי לאחר שמעתי את הצדדים ואת העדים, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה של גרימת נזק, סטייה מנתיב ונהיגה במהירות שאינה סבירה. ומזכה אותו מעבירת הרשלנות. והכל מהטעמים שיפורטו בהמשך.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

עת/1- רס"ל עדי אבו (להלן: "השוטר אבו")

עת/2- רס"ר רביע שאהין (להלן: השוטר שאהין")

כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1- דו"ח פעולה שנערך והוגש ע"י השוטר אבו.

ת/2- הודעת נהג תחת אזהרה שהוגשה ע"י השוטר שאהין.

מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:

הנאשם עצמו, וכן שלושה עדי הגנה. אחד היה עימו ברכב, ושניים הגיעו למקום אחרי התאונה.

המחלוקת בין הצדדים בקצרה - מהי הסיבה להחלקה? רשלנותו או כתם שמן?

אין חילוקי דעות בין הצדדים כי הנאשם סטה ממסלולו ועקב סטייה זו נגרמה תאונת הדרכים. המחלוקת מתמקדת בשאלה לגבי גורם התאונה. היינו, האם הסטייה קרתה כתוצאה מאירוע שלנאשם אין שליטה עליו, במקרה שלנו, כתם שמן שהיה בכביש. או מנסיבות שהיו בחזקת הנאשם, קרי כתוצאה מרשלנותו וחוסר זהירותו ועל כן יכול היה למנוע את התאונה?

כפי שמקובל בפסיקה ואין על כך חולק, נטל הראייה בעניין זה הוא על הנאשם.

נציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה מזג אוויר היה קריר במקצת, והכביש היה יבש, התאורה הייתה תקינה והראות בו הייתה טובה.