מדינת ישראל נ' קוגן(עציר)

גזר דין

1.הנאשמת הואשמה בעבירות של גניבה ממעביד, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה.

כתב האישום כולל 13 אישומים ועל פיהם הנאשמת שעבדה כעובדת משק בית בבתי המתלוננים ביצעה בהזדמנויות שונות את העבירות הנ"ל בבתי מעסיקיה.

מדובר בעבירות שנעברו בתאריכים שונים בין 12/10/08 ועד 4/6/09.

2.תחילה כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום אולם בתאריך 12/10/09 חזרה בה מכפירתה. כתב האישום תוקן, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן והופנתה לתסקיר שירות המבחן על אף התנגדות המאשימה.

בתאריך הנ"ל פירטה כב' השופטת פרדלסקי בהכרעת דינה את העבירות בגינן הורשעה הנאשמת על פי כתב האישום המתוקן אשר סומן על ידה במ"ש/1.

3.בתאריך 1/2/2010 התקבל תסקיר שירות המבחן בעקבות החלטת כב' השופטת פרדלסקי והצדדים טענו לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בכמות לא מבוטלת של תכשיטים, שרשראות, עגילים, מחשב נייד, טלפונים סלולריים ועוד, ובסכומי כסף של 6,000 ₪ + 5,000 אירו. כן ציין כי סך ההונאות בכרטיס החיוב הוא בסכום של כ- 11,000 ₪. לדבריו מדובר בשרשרת חמורה של עבירות רכוש הפוגעות פגיעה אנושה בציבור ובמתלוננים, מדובר בניצול ציני של תמימות המתלוננים אשר פשוט ביקשו לשכור עוזרת בית.

אין מצוקה יכולה להצדיק מעשים כגון אלה שביצעה הנאשמת, הביצוע היה שיטתי ומתוחכם, כאשר הנאשמת יצרה מצב שווא של עוזרת בית תמימה, רכשה את אמון המתלוננים אשר הכניסו אותה לדירותיהם.

העובדה כי הנאשמת אינה בעלת הרשעות קודמות היא בעלת משקל נמוך נוכח ריבוי העבירות, התחכום וריבוי הרכוש שנגנב.

על כן ביקש ב"כ המאשימה להטיל מאסר בפועל ממושך ומרתיע, מאסר מותנה, קנס, התחייבות ופיצוי למתלוננים.

4.ב"כ הנאשמת ציין כי הנאשמת מתחרטת מעומק לבה על מעשיה.

הנאשמת התייתמה בהיותה קטינה, כאשר אמה נרצחה על ידי אביה, אשר נפטר בבית הסוהר לאחר שנשלח לריצוי עונש מאסר בגין רצח האם.

הנאשמת עלתה לארץ בגיל 16 בכוחות עצמה, הכירה את בן זוגה, הם התחתנו ונולדה להם בת שכיום בת 3 וחצי שנים.

בני הזוג נקלעו לקשיים כלכליים ובעלה לא הצליח להשתלב במעגל העבודה.

הנאשמת יצאה לחפש עבודה ומצאה עבודה במשק בית כעובדת ניקיון.

עקב המצוקה הכלכלית נדחפה הנאשמת לבצע את העבירות נשוא האישומים.

הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה עוד בחקירתה במשטרה, הביעה חרטה והיא מוכנה לפצות את המתלוננים.

הנאשמת החלה בטיפול פרטני במסגרת העמותה לשיקום האסיר, כאשר שוחררה בתנאים מגבילים, לאחר שהייתה עצורה במשך 27 יום.

בית המשפט מתבקש לערוך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של הנאשמת ולאמץ את המלצות התסקיר להעמיד את הנאשמת במבחן לתקופה של שנה.