מדינת ישראל נ' קוגמן(עציר)

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשמת עפ"י הודייתה, במסגרת הסדר טיעון ולאחר שהוסבר לה כי בית המשפט אינו כבול להסדר, בעבירות המיוחסות לה בשני כתבי האישום שבפני:

בת"פ 28837-05-10 בעבירות מיום 15.5.10 לפי הסעיפים 379 יחד עם 382(ב)(1) וכן 192 לחוק העונשין 1977-תשל"ז, ובאישום השני עבירות מיום 16.5.10 לפי סעיף 192 לחוק.

כעולה מכתב האישום האמור, הרי באותם מועדים תקפה הנאשמת את בן זוגה בעת שנשפך תה על השולחן. היא נטלה סכין והשליכה לעברו את הסכין ובכך תקפה אותו. משהגיעו שוטרים הביתה גידפה אותם, וגם כאשר נכנסו לבית המשיכה במעשיה, נטלה סכינים והניפה אותם לעבר השוטרים אשר בקלות רבה הצליחו לקחת אותם מידיה.

ביום שלאחר מכן, 16.5.10, הגיעה פקידת סעד לבית בני הזוג, וגם לעברה הניפה היא מגב ואמרה כי תהרוג את בעלה ותתאבד וכי תשרוף את הבנין.

עפ"י ת"פ 27080-07-10 מורשעת היא בעבירות לפי הסעיפים 379 יחד עם 382(ב)(1) וכן 192 לחוק העונשין 1977-תשל"ז, ו-287(א) לחוק.

המדובר באירועים מיום 17.7.10. אותה עת תלויה היתה החלטתה של כב' השופטת מימון שעשוע לפיה הובהר לנאשמת כי כל פעולת אלימות מצידה כלפי המתלונן (בעקבות האירוע מיום 15.5.10) יכול שתביא למעצרה או הרחקתה מן הבית. באותו מועד, כאמור, שהתה היא בבית יחד עם בעלה, המתלונן, וביקשה כי יסייע לה בסידור מגרות. הוא נענה לבקשתה אך כשל ונפל. באותן נסיבות החלה היא תוקפת אותו והכתה אותו ברגליו באמצעות מקל הליכה. מעבר לכך גם איימה ואמרה שאין לה כח לטפל בו, ואם לא יקחו אותו היא תהרוג אותו לא אכפת לה גם לרצות מאסר בשל כך, ותכה אותו כל אימת שיפול.

אלו האירועים המיוחסים לנאשמת בשני תיקי האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תש"ע, 05/08/2010 במעמד הנוכחים.

ליה לבאון, סגנית נשיאה

גזר דין

הנאשמת הובאה בפני במסגרת בקשה למעצר ושחרור בערובה. לאחר שנלמדו הנסיבות בכללותן הומלץ כי ניתן יהיה לסיים את התיק בדרך כלשהי, ומודה אני מאד לצדדים על הטיפול המהיר והיעיל, ומקווה אני גם הנכון, מה שייבחן בתיק.

הנאשמת צרפה בפני שני תיקים תלויים ועומדים. המדובר באישה ילידת 1.1.41 שחיה עם בעלה שנים ארוכות, בעלה נקלע למצב בריאותי בעייתי, והיא שסייעה לו וסעדה אותו. בני הזוג נשואים כ-33 שנים, ואין להם ילדים. נסיבות אלו מצביעות באופן טבעי על תלות הדדית.

כאמור, בפני אירועים שהחלו ב-15.5.10 ולמעשה ממשיכים ומצביעים על דינמיקה בעייתית בין בני הזוג, שהיא תוצר של הגיל והמחלות.

המעשים שבאו לידי ביטוי בת"פ 28837-05-10 הם מעשים קשים, נעשה שימוש בסכין כדי לאיים, גם על בעלה וגם על שוטרים, וזאת כאשר הנאשמת לא מפסיקה לגדף ולפגוע בדברים.

כך כלפי בעלה, כלפי שוטרים, ובהמשך ב16.5.10 כלפי פקידת סעד.

דברים אלו באים לידי ביטוי גם באירועים שמיום 17.7.10 ת"פ 27080-07-10 עת נהגה באלימות והשמיעה איומים כלפי בעלה, שבאותה הזדמנות כל אשמתו היתה שלא יכול היה לסייע לה בסידור מגירות ונפל ארצה.

אין ספק כי לא רק המתלונן זקוק לטיפול מוסדי, אלא גם הנאשמת. אין לי גם ספק כי אם תעתר היא לגורמי הרווחה ותשתף איתם פעולה, ייטב מצבה. שהות במקום מוגן, בגילה, במצבה הבריאותי והמשפחתי, יכול בהחלט להביא לאותה רגיעה שאפיינה אותה לאורך כל השנים, וכאשר האירועים שבפני חריגים לחלוטין להתנהלותה כל חייה.

הוצג לי הסדר, לפיו יוטל על הנאשמת, שזו הזדמנות ראשונה שעומדת היא לדין, מאסר על תנאי , התחייבות, והוצע גם פיקוח.

מכיוון שבתיק בית המשפט לא התקבל תסקיר, אלא רק תסקיר מעצר, ספק אם מוסמכת אני להורות על פיקוח שירות המבחן.

מעבר לכך, גם למדתי מתוך מה שהובא בפני עד כה, כי גורמי רווחה נמצאים בתמונה, מטפלים בבני הזוג, וייתכן כי די בכך, ועל אחת כמה וכמה כשנוכחתי שמטיבים הם לפעול ובמקרה זה גם עושים הכל בזמן.