מדינת ישראל נ' קדשני

גזר דין

ביום 10.7.13 הודה הנאשם והורשע לפי כתב האישום שהוגש בדצמבר 2012, בביצוע עבירות של גידול סם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית:

ביום 11.11.12 התגלה כי הנאשם גידל קנביס ב"מעבדת סמים" במבנה סמוך לביתו בגת רימון, שכללה תאורה, מיזוג ומערכת השקיה. הקנביס שגודל ונתפס היה במשקל נטו של למעלה מעשרים ק"ג, ובצידנית במטבח הבית נתפסו עוד 75 גרם נטו קנביס.

נסיבות העבירה – מתחם העונש ההולם:

כידוע, פגיעתם של הסמים בחברה אינה נקודתית, אלא משתרעת על מרחבים וזמנים נרחבים:

נפגע הצרכן המתמכר, נפגעת משפחתו, נפגעים אלו הניזוקים מפעילותו הפלילית של הצרכן המבקש לספק את הדחף לסם, ובנוסף – מעגלי היצור והשיווק של הסם מייצרים כשלעצמם פעילות עבריינית הנלווית לעצם העיסוק בסם, והרווחים העצומים מגיעים לעתים קרובות לארגוני פשע וטרור ומאפשרים את פעילותם הפוגענית.

במקרה דנן מדובר בגידולו של סם מסוג קנביס, כך שמרביתם של הנזקים המלווים את העיסוק בסמים אחרים אינם רלוונטיים. עם זאת, גם פעילות זו אסורה ומזיקה, ויש אפוא לבחון את היקפיה, הפוטנציאליים והקונקרטיים.

מדובר בביצוע עבירה מתוכננת, שבוצעה לאורך זמן תוך השקעת מחשבה ומשאבים, כפי שמעידים התצלומים של ה"מעבדה". הכמות בה מדובר היא של שתילים רבים מאוד, וכך גם כמות הסם היא עצומה (הגם שיש לזכור, כי בעוד שהמחוקק קבע כי כל חלק מצמח הקנביס הוא "סם", נצרכים בפועל רק חלקים מסוימים של הצמח).

גידול הסם וייצורו נעשו על-ידי הנאשם באופן "תעשייתי", בכוונה להפיצו. כך אני קובע, לאחר שלא שוכנעתי כלל, בהתחשב בכמות ובאופן הגידול, כי מדובר בגידול או החזקה לצריכה עצמית.

עיון בפסיקה, לרבות זו שהוצגה על-ידי ההגנה (כגון ת"פ (מחוזי ת"א) 40182/05 מ.י. נ' מטיס (2006) ) מלמד כי העונש המוטל ברגיל בגין החזקת קנביס או גידולו בכמויות בסדרי גודל של קילוגרמים, הינו של מאסר בפועל, שאינו פחות משמונה חודשים ועד לשנתיים. עונשים אלו אכן הולמים את המדיניות הראויה, ויש אפוא לראות בהם מדד כשר של "ענישה נהוגה" לקביעת מתחם העונש ההולם (וראו דברי השופטת ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מ.י. (2013) ).

אני קובע אפוא כי מתחם העונש הראוי, שייקבע כאחד לפי סעיף 40יג לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הינו מאסר בפועל בין עשרה לבין עשרים וארבעה חודשי מאסר, כעונש עיקרי.

שיקולי שיקום – העונש לא יחרוג מהמתחם:

הנאשם יליד 1969 ולמעט עבירות ישנות מאוד שאין להתחשב בהן, עברו נקי. תסקיר שירות המבחן מלמד כי מדובר ברווק המתגורר עם בת זוגו ומתפרנס מעבודתו בהפקת אירועים. הנאשם החל לעבוד מילדותו כדי לסייע בפרנסת המשפחה והחל להשתמש בסמים כשנסע לטיול אחרי שחרורו מצה"ל. לדבריו, לפני כשלוש שנים העמיקה התמכרותו לסמים, ששימשו אותו להקהיית רגשות קשים ולהירגעות.

בהתאם להמלצת שירות המבחן שוחרר הנאשם ממעצר ושולב בקהילה טיפולית סגורה בינואר 2013 ולאחר שסיים את הטיפול בקהילה, המשיך כמומלץ בטיפול במסגרת NA, ניתק קשריו עם חברים המשתמשים בסמים והוא עתיד להשתלב ביחידה עירונית לטיפול בהתמכרויות.

השירות התרשם כי הנאשם אכן הפסיק את השימוש בסם.

השירות מוצא, כי מדובר במי שהתמכר לסם במשך שנים רבות אך למרות זאת בבסיסו תפיסות חברתיות נאותות, כוחות ומוטיבציה משמעותית לשיקום. לפיכך, מוצא השירות כי חיובו של הנאשם בהמשך הקשר הטיפולי בפיקוח שירות המבחן יפחית את הסיכון שהנאשם יחזור לסם וממליץ, כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר קצר בעבודות שירות, כדי לא לנתקו מעבודתו ולהקשות על שיקומו.

ההליך השיקומי חייב למצוא מקומו הנכבד בשיקולי הענישה, אך במקרה דנן לא ראוי שיביא לחריגה מהמתחם.

משדחיתי את טענת הנאשם כי מדובר בגידול והחזקה לצריכה עצמית, ולנוכח התכנון ואופן הביצוע, מחייבים מידת אשמו של הנאשם ועקרון ההלימה עונש ראוי שאין בכוחו של שיקול השיקום להורידו אל מתחת לסיפו של המתחם שנקבע.

הנסיבות שאינן קשורות בעבירה - קביעת העונש במתחם:

לזכותו של הנאשם נסיבות של-ממש, שיביאו לקביעת עונשו בחלק התחתון של המתחם הראוי: