מדינת ישראל נ' קדם(עציר)

גזר דין

האשמה ומהלך הדיון

הנאשם בפני, אברהם קדם (להלן: "הנאשם"), הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה תחת פסילה ביודעין, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא, לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן:"פקודת הסמים"); החזקת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא, לפקודת הסמים ונהיגה בפזיזות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 21.10.12 בסמוך לשעה 23:00 גנב הנאשם קטנוע מ"ר 38-079-64 ע"י התחזות לקונה המעוניין לבצע סיבוב "ניסיון". בסביבות השעה 23:45 הגיע הנאשם עם הקטנוע לרח' "עץ הדר", החנה את הקטנוע ונכנס לתוך דירה אשר תוצפתה ע"י שוטרים. בדירה רכש הנאשם סמים ולאחר הרכישה חזר אל הקטנוע ונסע לכיוון צומת בר אילן. השוטרים נסעו אחרי הנאשם והורו לו לעצור בצד הדרך. בתגובה פתח הנאשם בנסיעה פרועה תוך שהוא חוצה מספר רמזורים באור אדום עד שאיבד שליטה, נפל לכביש ופתח בריצה. באותו שלב נפלה חבילת חשיש לרצפה. על פי הנטען החזיק הנאשם באירוע זה בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 1,254 גרם ברוטו. כמו כן נטען בכתב האישום כי ביום 19.11.12 החזיק הנאשם בביתו סם מסוכן מסוג חשיש ללא היתר לשימוש עצמי ומשקל. המעשים הנ"ל נעשו בזמן שהנאשם היה פסול מלקבל רישיון נהיגה בשל עונש פסילה לשלוש שנים שהוטל עליו בנוכחותו ביום 26.1.12 בתיק פ"ל 5246-01-12.

עם תחילת משפטו כפר הנאשם באשמתו וטען כי המשטרה טעתה בזיהוי וכי לא הוא היה נהג הקטנוע. לאחר שמיעת העדים נקבע כי אכן היה זה הנאשם שביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום והוא הורשע בעבירות שיוחסו לו, פרט לעבירת גניבת רכב.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם ביצע את העבירות בזמן פסילה וציין כי לנאשם עבר פלילי לא מבוטל. עוד טען ב"כ המאשימה כי הנאשם מבצע את אותן עבירות פעם אחר פעם, ולמרות שעוד אך השתחרר מן הכלא, חזר מהר לסורו. כמו כן ביקש להפעיל שני מאסרים על תנאי, של שנה ושל חצי שנה, שהוטלו על הנאשם בפ"ל 5246-01-12. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך, פסילה לצמיתות, פסילה על תנאי וקנס מרתיע.

ב"כ הנאשם טען כי גזר הדין בפ"ל 5246-01-12 אינו חוקי מאחר שתיקונו נעשה בניגוד לחוק אחד-עשר חודשים לאחר שניתן. עוד טען ב"כ הנאשם כי לא ניתן להפעיל במצטבר שני מאסרים על תנאי שהוטלו באותו גזר דין. ב"כ הנאשם התייחס לתיקון 113 לחוק העונשין וטען כי אין להתחשב בעברו הפלילי של נאשם לעניין מתחם העונש ההולם. טענתו הייתה כי מדיניות הענישה בעבירות דומות אינה חמורה וכי לפי מדיניות זו יש לקבוע את מתחם העונש. לבסוף ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם וביקש להטיל עליו עונש מתון.

גזירת הדין בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין

לפי סעיף 40יג לחוק העונשין, אני קובע כי העבירות אותן ביצע הנאשם נעשו במהלך אירוע אחד בו החזיק הנאשם 1.254 קילוגרם חשיש תוך נסיעה פרועה תחת פסילה. עבירת אחזקת הסם לשימוש עצמי נבלעת גם היא באירוע זה. לפיכך, אקבע להלן מתחם עונש הולם אחד ומתוכו אגזור את עונשו של הנאשם. הליך קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת העונש ייעשו בהתאם לדבריו של כב' השופט נ' סולברג בפסק הדין המנחה ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

מתחם העונש ההולם

הערך החברתי הנפגע-

במעשיו פגע הנאשם בערך החברתי בדבר הרחקת נגע הסמים מהחברה. בית המשפט העליון הראה את דעתו כי החזקה של כמות גדולה של סם מסוכן מהווה השתתפות פעילה בשרשרת הפצת הסם בדומה לסחר עצמו: "יש טעם בדין, שכן מי שמחזיק סם בכמות מסחרית להבדיל מסם בכמות קטנה לצריכה עצמית, מחזיק אותו, מסתמא, לצורך מסחר" (ע"א 4667/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)). כמו כן בהימלטותו מהמשטרה ובנסיעתו הפרועה תחת פסילה פגע הנאשם בערכים החברתיים בדבר ציות לגורמי אכיפת החוק ושמירה על ביטחון ציבור הנהגים.

מדיניות הענישה-

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט למספר פסקי דין בהם הוטלו על נאשמים בעבירות אחזקת וסחר סמים עונשים קלים יחסית, כגון של"צ, מאסר על תנאי או עבודות שירות. עם זאת פסקי דין אלה ניתנו בנסיבות מיוחדות כמו הליך שיקומי פורה (ראה לדוג' ת"פ 2020/09 משטרת רחובות שלוחת תביעית נ' עפגין (פורסם בנבו)) או כמויות סם קטנות (ראה לדוג' ת"פ 13819-05-12 מדינת ישראל נ' בר טוב (פורסם בנבו)). בחלק מפסקי הדין אף מציינים בתי המשפט במפורש כי עונשים אלה הם חריגים. לעומת פסקי דין אלה, קיימות גם פסיקות מחמירות יותר כגון ת"פ (יר') 1258/00 מדינת ישראל נ' רוני בצלאל (פורסם בנבו), בו בגין עבירת החזקה שלא לשימוש עצמי בלבד הוטל עונש של שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל.

עניינו של הנאשם דנן, אשר לא חטא אך בהחזקת הסם אלא גם נמלט מהמשטרה בצורה פרועה ומסוכנת תחת פסילה, דומה יותר לפסק הדין בע"פ 308/06 מדינת ישראל נ' יונתן סבן (פורסם בנבו). פסק דין זה עוסק בנאשם שהחזיק כ-4 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס, ולאחר שהבחין במשטרה נהג בצורה פרועה וסיכן חיי אדם. בית המשפט העליון הותיר את העונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל שהוטל במחוזי, ואף החמיר את עונשו בכך שהפעיל מאסר על תנאי בן 12 חודשים באופן מצטבר לעונש זה. כל זאת תוך קביעה כי בית המשפט אינו ממצה את הדין עם הנאשם.

הנסיבות הנוגעות לביצוע העבירה-

הנאשם עלה על קטנוע כשהוא פסול מלהחזיק רשיון נהיגה ואינו מבוטח. בזמן נסיעתו החזיק כמות גדולה של סם מסוכן אשר יכולה להספיק לשימושים רבים מאוד וכמובן למכירה ואספקה לאחרים. לאחר שהבחין במשטרה נהג בצורה מסוכנת על מנת להימלט תוך חציית רמזורים באדום. הנזק שיכול היה להיגרם הן מנהיגתו הפרועה תחת פסילה והן מההחזקה בכמות כזו של סם הוא רב ומעיד על חומרת המעשים.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי מתחם הענישה בעניינו של הנאשם הוא בין שמונה עשרה חודש לארבע שנים מאסר בפועל.

האם ניתן להפעיל את המאסר על תנאי בפ"ל 5246-01-12