מדינת ישראל נ' קדושים ואח'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של הקטין למשך 4 ימים לשם הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

מיוחסות לקטין עבירות של תקיפה על ידי שניים או יותר, חבלה חמורה והחזקת סכין למטרה לא כשרה.

מתואר בבקשה כי החשוד, ביחד עם אחרים תקף בערב יום עצמאות את המתלונן באמצעות סכין ובקבוק בירה והביא לפציעתו.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי זה מגלה רף ראייתי בדמות ראיות לכאורה לפיהן ביצע הקטין את העבירות המיוחסות לו.

עילת המעצר קשורה במסוכנותו של הקטין לבטחון הציבור.

הסנגור טוען בשניים: ראשית – לאפלייה בין עניינו של הקטין לבין עניינם של מעורבים אחרים שכבר שוחררו.

שנית – כי יש להעדיף חלופת מעצר בעניינו של הקטין על פני מעצרו מאחורי סורג ובריח.

הקטין נעצר ביום 21/4/2010 ומעצרו הוארך עד כה.

לעניין האפלייה הנטענת אציין כי קיים שוני ברור בעצמת הראיות הלכאוריות בין עניינו של הקטין שלפני לבין עניינם של מעורבים אחרים ובדין החליטה היחידה החוקרת כי עצמת הראיות אינה מספיקה לשם המשך מעצרם.

לעניין השחרור לחלופת מעצר, לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וחקרתי את החלופות המוצעות נחה דעתי כי יש להורות על שחרורו של הקטין למעצר בית מלא ואלו הם נימוקי –

כבר בבש"פ 6350/05 מ"י נ' 9 פלונים (לא פורסם) ניתן ביום 4/7/2005 נקבע כי: "מושכלות ראשונים הם, כי כאשר מדובר בחשודים צעירים בשנים, החזקתם בתנאי משמורת הוא מהלך חריג, נדיר, שנעשה בו שמוש במשורה אך מקום שאינטרס ציבורי רב משקל מצריך זאת וגובר בכך על ערך השמירה על שלומו של הקטין".

מקל וחומר כך לאחר התיקון שהוכנס בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א – 1971.

המדובר בעבירות לכאוריות חמורות ביותר אך גם בעבירות חמורות מאלו מעדיפים בית משפט במקרים המתאימים חלופות מעצר על פני מעצר של ממש.

סברתי כי ככל שניתן יהיה להפחית מחשיפת הקטין לנורמות עברייניות במסגרת בית המעצר כך ייטב.

הקטין מצוי במעצר מזה מספר ימים ולא ראיתי אינטרס ציבורי של ממש המצדיק המשך מעצרו.

במסגרת המבחן הדו-שלבי שעומד לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לבחון שחרור לחלופת מעצר לא ראיתי מדוע אין ליתן אמון בקטין גם בבחינת עברו הנקי.

אמנם בתיק החקירה קיים תמליל שסומן בחתימתי המעלה אינדיקציה לאמון מסוייג שיש ליתן בקטין, אך לא סברתי כי הדברים הם בעוצמה המצדיקה השמתו מאחורי סורג ובריח רק משום טעם זה.

חקרתי את החלופות המוצעות.

התרשמתי כי ביכולתו של אביו של הקטין להציב בעבורו גבולות ראויים ואף למעלה מכך. שוכנעתי כי אביו של הקטין יכול לאיין את מסוכנותו אף מעבר לאיון היחסי שבכוח חלופת מעצר רגילה.