מדינת ישראל נ' קדוש (עציר)

גזר דין

רקע כללי:

הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה לפי הוראות סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ובעבירה של גניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.2.13, בשעה 11:00 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לדירת המתלוננת בכוונה לבצע גניבה ונטל ממנה תכשיטים, משקפיים ומטבעות השייכים למתלוננת.

אין מחלוקת כי הנאשם נתפס בסמוך למקום ביצוע העבירה והרכוש שנגנב הוחזר למתלוננת.

קביעת מתחם העונש ההולם:

בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.

לעניין העבירות שבביצוען הורשע הנאשם כבר התגבשה, בפסיקת בתי המשפט, מגמה לקביעת מתחם העונש ההולם, באופן שמתחם העונש הינו בין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר. מתחם זה הולם אף בענייננו ובעניין זה טיעון ב"כ המאשימה מקובל עלי.

הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה הגיש, כראיות לקביעת העונש, את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם וכן גזר דין בו נגזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, שהינו בר הפעלה בתיק זה.

כעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ע/1), לנאשם – יליד 1981 – 13 הרשעות קודמות בעבירות שונות שעיקרן עבירות רכוש. הנאשם אף ריצה בעברו עונשי מאסר בפועל, וכאמור בטיעון ב"כ המאשימה הוא שוחרר ממאסרו האחרון כמחצית שנה בלבד לפני ביצוע העבירות נשוא התיק שלפני; וכל זאת כאשר העונש המותנה, שהיה תלוי ועומד נגדו, לא הרתיע אותו מלבצע את העבירה.

לשיטת בא כוח המאשימה מדובר בנאשם שהינו עבריין רכוש, החוזר ומבצע עבירות של התפרצויות לדירה – הגם שמגיליון הרשעותיו הקודמות, עולה כי בעבר הורשע הנאשם רק פעם אחת בעבירה של התפרצות – ועל כן יש לגזור את דינו ברף העליון של מתחם העונש ההולם.

עוד עתר בא כוח המאשימה להפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם באופן מצטבר, כאשר לשיטתו אין במקרה דנא נסיבות העשויות להצדיק הפעלת המאסר המותנה באופן חופף.

ב"כ הנאשם, מצידה, הגישה מסמכים אודות מצבו הכלכלי של הנאשם, שלשיטתה הסתבך בחובות שלא באשמתו ומצוי בחוסר כל (ר' המסמכים ס/1), וכן העתק המסמכים הרלוואנטיים לתלונת הנאשם בגין אלימות שהפעילו השוטרים כלפיו בעת מעצרו (ר' ס/2). לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם סבל – עקב הפגיעות שנפגע בעת מעצרו – מכאבים בגב, שבר באף ושבר באצבע, ומצבו הרפואי אף הלך והתדרדר במהלך תקופת מעצרו הממושכת.

ב"כ הנאשם הדגישה עוד את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, וההתדרדרות שחלה במצבו הנפשי. לשיטת בא כוח הנאשם – הגם שלא חלקה באופן ממשי על מתחם העונש שנטען על ידי התביעה והגם שהינה ערה לעברו המכביד של הנאשם – מדובר במקרה של עבירת התפרצות אחת, בה הרכוש הוחזר במלואו לבעלים ולא נגרם כספי, ולפיכך עתרה כי בית המשפט יגזור את עונשו של הנאשם ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם – למעט מקרים חריגים בהם הוא רשאי לחרוג ממתחם זה, שאין עניינם לכאן – וזאת תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.

באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:

הרשעות קודמות – כאמור, לנאשם 13 הרשעות קודמות. נתון זה הינו בעל משמעות מהותית, שכן ניתן ללמוד ממנו כי עסקינן בנאשם החוזר ומבצע עבירות, הפוגעות בציבור, וכי העונשים שהושתו על הנאשם בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו. זאת ועוד: לא מדובר במקרה בו עומד הנאשם בפעם הראשונה בפני עונש של מאסר בפועל, וכפועל יוצא מכך אין מקום להתחשבות, הננקטת בנסיבות המתאימות, עם מי שעומד לראשונה בפני עונש מאסר.

הודאה – הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בשלב תחילי יחסית של ההליך ובכך חסך מזמנם של העדים ומההוצאות לקופת המדינה הכרוכות בניהול הליך משפטי מלא. הודאה זו יש לזקוף לזכותו של הנאשם, כמו גם את העובדה שהנאשם נמצא כבר תקופה ממושכת במעצר, שהתנאים בו הם כידוע קשים מתנאי מאסר.