מדינת ישראל נ' קבועה(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירות הבאות:

בת"פ 29652-11-10 –

א.התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ב.גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק הנ"ל.

ג.נהיגה רשלנית המסכנת חיי אדם, לפי סעיף 338 לחוק הנ"ל.

ד.איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל [2 עבירות].

ה.הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

ו.תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל.

בת"פ 33893-12-10 –

סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

עידו דרויאן, שופט

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בשני כתבי אישום:

כתב האישום שבת"פ 29652-11-10, עניינו אירוע מחודש נובמבר 2008, כאשר הנאשם פרץ לרכב, גנב אותו, ונהג בו בגילופין בצורה מסוכנת, עד שנעצר. לאחר מעצרו, איים הנאשם על שוטרים והמשיך לעשות זאת גם כאשר הוצא מהתא לצורך הבאתו לבית משפט, וגם בחזרה מבית המשפט, ואף תקף שוטר על ידי כך שדחף אותו וירק לעברו.

בכתב האישום שבת"פ 33893-12-10, הודה הנאשם בכך שמכר לשוטר סמוי מנת הרואין, בחודש מאי 2010.

לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד, וללא ספק, ברגיל, ראוי היה לעונש חמור, כפי שאכן מכוונת אליו התביעה.

אלא, שבענייננו קיימות גם נסיבות אחרות, מיוחדות, שעניינן בעיקר באי השלמה מסוימת שבהליכים קודמים:

ראשית, מפרוטוקול הדיון אך בעיקר מגזר הדין בת"פ 35660-08-10, שנדון בפני כב' השופט אבו טהה (ס.נ.) בבית משפט השלום בבאר-שבע, ובו הודה הנאשם וצירף מספר תיקים, עולה כי הנאשם צירף את כלל כתבי האישום התלויים ועומדים כנגדו בבית המשפט. מסתבר, ולו גם באיחור, שעל אף קביעה זו, היו תלויים ועומדים שני תיקים פתוחים כנגד הנאשם, כאשר באחד מהם אף הוגש כבר כתב אישום לבית המשפט, בעת גזירת הדין בתיק הצירוף.

לנוכח ההנמקה המפורטת בגזר הדין בתיק הצירוף, קל להניח שעונשו של הנאשם היה אמנם מוכבד לו היו מצורפים התיקים דנן, ובפרט ת"פ 29652-11-10, אך לא במידה רבה.