מדינת ישראל נ' קאשף(עציר)

החלטה

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון להסתננות.

על פי המתואר בכתב האישום, בסמוך לפני 08.10.11, קשר המשיב קשר עם אחר, בשם אברהים ג'אבר (להלן – "אברהים"), להסתנן מרצועת עזה לישראל. במסגרת הקשר ולשם קידומו נפגש המשיב יחד עם איברהים ביום 10.10.11 והשניים החלו לצעוד לכיוון גדר הגבול שבין רצועת עזה לישראל. בעודם מתקרבים לעבר מעבר גבול "כרם שלום", נעצרו השניים ע"י כוחות צה"ל, כשאין ברשותם אישור כניסה לישראל.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 13.11.11, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, לא מתקיימת במשיב הכוונה הפלילית להסתנן וזה הגיע באופן מכוון לעבר מעבר "כרם שלום", על מנת "להסגיר עצמו ליהודים". לדבריו, מי שמבקש להסתנן לישראל, לא מגיע למעבר מוסדר, כפי שעשה המשיב. לחיזוק דבריו, זה מפנה לכך, שעל המשיב לא נמצאו כל אמצעים המתיישבים עם מי שמתכוון להסתנן. גם אם המשיב נקט במילה "להסתנן", זה מטיל ספק כי הלה התכוון לכך במובן הפלילי. עוד זה מציין כי גם אם בית משפט ימצא כי ישנה מחשבה פלילית הנלווית למעשיו, הרי בעצם הליכתו לעבר הגדר אין לראות כניסיון אלא כמעשה הכנה. מעבר לאמור לעיל, זה העלה טענת אפליה, וזאת בשים לב לכך ששותפו של המשיב , אברהים, שוחרר בסמוך לאחר שנעצר, וזאת בשונה מהמשיב כאן, אשר בסופם של דברים מיוחסים לשניהם אותם מעשים.

מנגד, ב"כ המבקשת מצביעה על הודעותיו של המשיב, מהן אנו למדים הן על קשירת הקשר והן על הכוונה להסתנן. לדבריה, מהתבטאויותיו השונות לא ניתן ללמוד על כוונת הסגרה אלא על להסתנן ולעבוד בארץ. אשר לטענת האפליה, זו מציינת כי למשיב קשרים עם פעילי חמאס ועם גורמים עוינים שונים (כפי העולה מאמרותיו), דבר אשר יש בו כדי לאבחן את עניינו של זה מאברהים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. למסקנה זו הגעתי בראש ובראשונה על אמרותיו השונות של המשיב במשטרה וכן בפני חוקרי השב"כ, מהן עולה בבירור כי המשיב הגיע לעבר גדר הגבול עם ישראל במטרה להסתנן. גם אם ממכלול האמרות עולה כי זה לקח בחשבון בסיכוי גבוה שייתפס, עדיין אין בכך כדי לשלול את כוונתו הפלילית. כך גם, ובאותו הקשר, לא מצאתי כי זה התכוון "להסגיר עצמו ליהודים" שעה שהתקרב לעבר מעבר הגבול, ולכל היותר זה לקח בחשבון את האפשרות הזו וחרף קיומה היה מוכן ליטול את הסיכון. בעניין זה אבקש להפנות לדבריו בפני חוקר השב"כ המכונה "קופר" מיום 18.10.11, לפיהם מטרת כניסתו לישראל היתה על מנת למצוא עבודה. השניים חשבו שיצליחו להיכנס דרך השער של מעבר "כרם שלום", משום שייתכן והוא פתוח. אלו לקחו בחשבון כי ייתכן וייעצרו או אפילו יהרגו בניסיונם להיכנס לישראל, אולם נוכח מצבם הכלכלי הקשה אלה בחרו לנסות ולהסתנן לישראל (ראה סעיף 5 לזכ"ד). בהמשכם של דברים, אלא מציינים כי אף פנו לאחר, בשם מחמד, לשאול אותו כיצד ניתן להסתנן לישראל וזה לא היה בביתו (ראה סעיף 12 לזכ"ד). בהמשכם של דברים, הלה סיכם עם אברהים, כי במקום לחפש עבודה במנהרות ינסו להסתנן לישראל ולעבוד שם. זה חוזר על כך, כי הניחו כי במידה וייעצרו, הדבר יוביל לכך שישלחו לכלא, אך בכל זאת החליטו לנסות להסתנן (ראה סעיף 19 לזכ"ד).

אמרותיו אלו של המשיב אינן יכולות להותיר ספק כי זה לא התכוון להסגיר עצמו מראש, כוונותיו היו לנסות ולעבור את הגבול ובהמשכם של דברים לעבוד בישראל, כאשר הוא לוקח בחשבון את הסיכוי הרב שייעצר. דברים אלו מתיישבים אף עם הודעותיו במשטרה, מיום 19.10.11 שורות 102-109 וכן שורות 115-118.

אל האמור לעיל, יש להוסיף את תעודת העובד ציבור וכן דו"ח מעצר, המפרט את מקום וזמן מעצר.

אשר לטענה המשפטית, האם מעשיו של המשיב עוברים את שלב ההכנה, הרי לפי ההלכה הנוגעת בדבר, שעה שזה מצהיר כי כוונתו היתה להסתנן ואף החל את התנועה, הצטייד בכרטיס סים, עד אשר הגיע בסמוך לפני מעבר הגבול, שאז נעצר, נדמה כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, יש לראות בכך ניסיון, וממלא עניין זה דינו להתברר במסגרת התיק העיקרי (ראה בין היתר ע"פ 9849/05 ראובן ברואיר נגד מדינת ישראל, ע"פ 6948/93 אלבז נגד מדינת ישראל וכן ע"פ 9511/01 קובקוב נגד מדינת ישראל).

ככל שהדבר נוגע לעילת מעצר, הרי בעניינו של זה קמה עילה לפיה שחרורו של המשיב, בהיותו תושב עזה, מקימה חשש ממשי כי שחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה. בנוסף, עצם כניסתו של המשיב לשטחי המדינה, שלא תחת עינם הפקוחה של כוחות הביטחון, יש בה כדי להעמיד בסיכון את ביטחון הציבור.

בעניינו של משיב זה, אין המדובר בדברים בעלמא, שכן כאמור הלה הינו תושב הרצועה, אשר בשונה מתושבי הגדה המערבית, ישנו קושי ממשי ביותר להביאו למשפט היה וזה יבחר להתחמק ומלהגיע למשפטו.

עוד בית משפט נותן דעתו, כי קשריו הרבים של משיב זה ובני משפחתו לארגון החמאס, לרבות השתתפות פעילה של זה בשני "קורסים" של החמאס, מחזקת את הסיכון הביטחוני הנובע מכניסתו של זה לשטחי המדינה ללא בידוק ביטחוני ראוי.

בצד דברים אלו, בית המשפט מוצא טעם מסוים בטענת האפליה אותה העלה ב"כ המשיב. כאמור, שותפו של המשיב, אברהים, שוחרר עוד במעמד המעצר ושוחרר בחזרה לשטחי הרצועה. לו היה מדובר בתחילת החקירה, ניתן היה לאבחן בין השניים, שכן כוחות הביטחון, בצדק, ראו לנכון, נוכח "מאפייניו" של משיב זה, לחקור אותו, לרבות מעורבותו הלכאורית בפעילות פח"עית. יחד עם זאת, בסופם של דברים, משלא נמצא כי יש ראיות לכאורה נגדו בגין עבירות ביטחוניות ושבסוף החקירה הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובקשת מעצר שעה שנגד אותו אברהים (לו מיוחסים אותם מעשים) לא הוגש כלל כתב אישום וזה שוחרר במעמד מעצרו, הרי שיש בכך כדי להשפיע על שאלת שחרורו של המשיב.

לציין כי העובדה כי המשיב שלפנינו הינו בגיר שעה שאברהים הינו קטין מקהה במעט את טענת האפליה, אולם אין בה כדי לבטלה לחלוטין, בכל הנוגע לשאלת המעצר.

לאור כל האמור לעיל, תוך שבית משפט נותן דעתו לשחרורו של אברהים במעמד מעצרו, וכן לעובדה כי בסופם של דברים המדובר בניסיון שלא נלוו לו עבירות נוספות, הנטייה הינה להעדיף את שחרורו של המשיב על פני מעצרו. בשים לב שאין המדובר בשחרור בפיקוח, וכן לכך, שהלכה למעשה, במידה וזה לא יתייצב למשפטו, לא ניתן יהיה להעמידו לדין, הרי יש לשאלת ההפקדה הכספית משקל נכבד בשקילת החלופה.

לאור האמור לעיל, הריני מורה על שחרורו בתנאים הבאים:

א. הפקדה כספית בסך 15,000 ₪.

ב. ערבות צד ג' של שני תושבי מדינת ישראל, בגובה 20,000 ₪ כל אחד.

ניתן והודע היום במעמד הצדדים.