מדינת ישראל נ' קאסם

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירות של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין לפי סעיף 12(1ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: "חוק הכניסה"], נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 [להלן: "פקודת התעבורה"], נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי.

על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 13.4.10 הסיע הנאשם ברכבו שני תושבי האיזור ששהו באופן בלתי חוקי בישראל בסמוך לכניסה הראשית של טירה, וזאת בעודו פסול לנהיגה למשך שנתיים על-פי גזר-דין מיום 23.2.09.

2.במסגרת ההסדר, הגבילה עצמה התביעה בעתירה לעונש מאסר בפועל בן 15 חודשים הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן 8 חודשים, בעוד הסנגור יכול לטעון באופן חופשי.

3.ב"כ המאשימה הדגישה כי המדובר בנאשם רצדיביסט, אשר ביצע בעברו עבירות זהות לפי חוק הכניסה (ת/1), וכן הינו בעל עבר תעבורתי מכביד (ת/2). במעשיו המתוארים, לכן, העמיד את הציבור בפני סיכון בטחוני וכן סיכן את המשתמשים בדרך. לכן, עותרת היא להפעיל את מאסר על תנאי בר-הפעלה בן 8 חודשים (ת/3), להטיל מאסר בפועל במצטבר, מאסר על-תנאי, להפעיל פסילה על תנאי של 6 חודשים (המפורט גם הוא בת/3) במצטבר לפסילה בפועל נוספת, פסילה על תנאי וקנס.

4.הסניגור הדגיש את העובדה כי מרשו נכון לקבל את עונשו, כשהודה במיוחס לו מתוך לקיחת אחריות והשלמה. לענין נסיבות העבירה ביקש לשכנע, כי תושבי האזור שהוסעו שוחררו מייד, מהלך המשקף כי לא היוו סיכון בטחוני. עוד טען, כי לאור חלוף הזמן מאז הורשע בעבירות לפי חוק הכניסה, לא ניתן לראות בו רצדביסט. הוא הרחיב באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו אב לארבעה ילדים, אשר עובד כמפרנס יחידי למשפחתו ואינו מבצע עבירות כדי להתקיים. הסניגור הדגיש, כי אינו עותר להאריך את התנאי בהעדר בסיס לכך, אך עותר הוא להשית עליו מאסר שיהיה כאורך התנאי המופעל בתוספת חודש לכל היותר ולהימנע מהשתת קנס.

בדברו לבית-המשפט, ביקש הנאשם מבית-המשפט להסתפק בהטלת עונש קל.

5.עיון בכתב-האישום הנוכחי לצד עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של הנאשם מעלה כי אכן, המדובר בנאשם אשר חוזר ומעמיד בסיכון את בטחון הציבור ואת המשתמשים בדרך - כטענת המאשימה, כאשר בנוסף, אינו מכבד את החוק וממשיך לנהוג למרות עונשי מאסר ופסילות המוטלים עליו.

6.עם זאת, התנהלותו של הנאשם מעידה על כך כי נכון הוא לשלם בעבור מעשיו בענישה ממשית מאחורי סורג ובריח, הוא לקח אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, כשמקבל הוא את דינו בהשלמה. נוכח נתונים אלו ומצבו המשפחתי, לא ימוצה הדין עימו בהתחשב ברף הענישה שהגבילה עצמה התביעה.

7.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מפעילה את התנאי בן ה – 8 חודשים אשר הוטל על הנאשם בפ.ל. 1324/06 (תעבורה תל-אביב) ביום 23.2.09.

.

בגין ביצוע העבירות בתיק זה, מטילה על הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים לריצוי בחופף ובמצטבר, כך שסך הכל, ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים.

מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות לפי חוק הכניסה ו/או נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

קנס בסך 5000₪, או 50 ימי מאסר תמורתו, לתשלום עד ליום 1.8.12.

מפעילה פסילה על תנאי בת 6 חודשים מפ.ל. 1324/06 (תעבורה תל-אביב) ביום 23.2.09.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או מלקבל רשיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים מיום שחרורו, במצטבר, כך שסך הכל, הנאשם יהיה פסול מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים מיום שחרורו.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, 19 יולי, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: