מדינת ישראל נ' ציקילבסקי(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 2

1.הנאשם הורשע כהודייתו בעבירה של פציעה על ידי שניים או יותר, לפי סעיפים 334 ו-335 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.הנאשם יליד 1966 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 9.8.10 בסמוך לשעה 2:30, ברחוב בעיר בת ים הזעיק הנאשם 1 את אביו - הנאשם לעזרה ביחס לריב שהתפתח בינו לבין המתלונן. אז, התנפלו הנאשמים על המתלונן בצוותא וכתוצאה מכך הוא נפל ארצה. הנאשם 1 הכה את המתלונן בעוד הנאשם שהה לידו. דם ניגר מפניו של המתלונן ובעודו שכוב ארצה בעט בו הנאשם 1.

כתוצאה מכך איבד המתלונן את הכרתו, שתיים משיניו נשברו ונגרמו לו חתך מעל עינו הימנית, המטומה סביב עינו, נפיחות בפנים ובצוואר.

כאשר בעל קיוסק פנה אל הנאשמים בבקשה כי יחדלו ממעשיהם, תקפו אותו הנאשמים בצוותא בכך שהכו בפניו ומשכו בחולצתו.

כתוצאה ממעשיהם נגרמו לבעל הקיוסק שבר ברצפת ארובת העין, חתך באורך של כ-3 ס"מ בעפעף התחתון וחתך נוסף באורך של כ-1 ס"מ בגבה הימנית. המתלונן נזקק לטיפול רפואי שכלל הדבקת פצע.

4.במסגרת הסדר טיעון הושת על הנאשם האחר, בין היתר, עונש מאסר בן 30 חודשים.

5.שני תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם וסופו של יום העלה שירות המבחן המלצה להשית עליו צווי מבחן למשך שנה ושל"צ בהיקף של 180 שעות.

בתסקיר הראשון לא הובאה המלצה כלשהי בעניינו של הנאשם. נסקר רקע חייו שלא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט. עוד הפנה שירות המבחן למערכת היחסים בין הנאשמים והתרשם כי הנאשם מתקשה לפעול באופן עקבי אל מול בנו וחשוף לניצול רגשי ולמניפולציות מצידו. הנאשם הביע תסכול מתפקודו הלקוי של בנו ותיאר כיצד בעת הרלוונטית התעורר מזעקות ששמע לעזרה מטעם בנו ופעל מתוך תפיסה כי בנו נתפס לסיטואציה מסכנת חיים, חש צורך להגן עליו ללא יכולת להפעיל שיקול דעת. רק בדיעבד הבין הנאשם את מהות הסכסוך בין בנו לבין המתלוננים ושלל קשר בעייתי בינו לביניהם.

הנאשם הכיר באחריותו לביצוע מעשיו ולבעייתיות שבהם וכן הביע צער ובושה על התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי זו אינה מאופיינת דרך כלל בדפוסי אלימות וכי מעורבותו הפלילית של הנאשם הייתה על רקע מצבו של בנו ודאגתו לשלומו. הנאשם שלל צורך בהתערבות טיפולית והביע הערכה כי על אף המצוקה הרגשית וחוסר האונים בהם היה נתון בקשר עם בנו, יש ביכולותיו להתמודד עם קשייו בכוחות עצמו.

מתסקיר משלים שהוגש עולה התרשמות שירות המבחן מנכונות הנאשם להשתלב בהליך טיפולי. אומנם שירות המבחן מצא כי כך נחזה בעיקר עקב ההליך המשפטי המתנהל כנגד הנאשם, אך בכל זאת בא בהמלצתו הסופית.

6.חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות מצאה את הנאשם כמתאים לריצוי עונש על דרך זו.

7.ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר ממושך לריצוי מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ופיצויים משמעותיים למתלוננים.

הודגשה חומרת המעשים, כשהנאשם נטל חלק באלימות הברוטאלית שהופעלה כלפי המתלוננים. לגישת המאשימה, אין לאמץ את המלצת שירות המבחן המנותקת מהתרשמויותיו כפי שהובאו בתסקירו הראשון ובהעדר תקופת שיקום או תפנית בגישת הנאשם מהן התרשם שירות המבחן.

מודגש כי הנאשם לא הפריד בין הניצים אלא נכנס לתוך מערבולת האלימות והפליא מכותיו במתלוננים שספגו חבלות קשות.

8.ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהוסיף עליהם עונש הרתעתי צופה פני עתיד.

הסנגור הדגיש את גילו של הנאשם, את עברו הנקי, את שהייתו במעצר של ממש במסגרת תיק זה במשך כשלושה חודשים, את הימצאו במעצר בית מוחלט מיום 8.11.10 ועד לחודש ינואר 2011, שאז יצא הנאשם לעבודה ושהה בתנאים מגבילים במשך שישה חודשים נוספים.

עוד הפנה הסנגור לתיקון המשמעותי שנערך בכתב האישום, על שיקול הדעת השגוי והאקראי שהפעיל הנאשם בעת סערת רגשות ובעת בנו הזעיקו לעזרתו. לגישת הסנגור, אין המדובר באירוע "אלים ביותר" מאחר ושני הנאשמים נמצאו מול שני המתלוננים. כבר אציין כי לא עולה שוויון כוחות מעובדות כתב האישום המתוקן.

באשר לענישה שהושתה על הנאשם 1, הובהר כי 30 חודשי המאסר שנקבעו בעניינו הינם לריצוי בחופף לכל עונש מאסר אחר אותו הוא מרצה, ומאחר ונאשם זה מרצה עונש מאסר בן שנתיים, הרי שהעונש שהושת עליו, גם בהתחשב בעברו, לא היה כה חמור. באשר לרכיב הפיצויים נטען, כי זה שהושת על הנאשם 1 ושולם על ידי הנאשם העובד משנת 2008 כמחסנאי (ר' נ/1).