מדינת ישראל נ' ציבולבסקי(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה ותקיפה לשם גניבה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה זו למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו 1996.

ב"כ המשיב המלומדת, הסכימה בהגינותה לקיומן של ראיות לכאורה, ולנוכח טיבה של העבירה, הסכימה גם לקיומה של עילת מעצר. יחד עם זאת, נטען על ידה, כי בעניין זה יש לנקוט בדרך שחומרתה פחותה ממעצר, היינו שחרור המשיב בתנאים.

המשיב עצמו הגיש לבית המשפט מכתב, בו הוא מסביר את התדרדרותו במות אביו, מבקש לפתוח דף חדש, ומבטיח לעלות על דרך הישר.

ב"כ המשיב הציעה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו, בהשגחתה של אמו ושל ערב נוסף, ששניהם נחקרו בדיון בפני, והציעה אף להוסיף איזוק אלקטרוני.

בעת הדיון נחקרו הערבים האמורים לפקח על המשיב אם ישוחרר למעצר בית. הערבה המרכזית, אמו של המשיב, הודתה כי הוא כבר היה במעצר בית, ולא ידעה על הפרת מעצר הבית. הערב הנוסף שהוצע, הוא שכן שנאות לשמור על המשיב בהעדרה של האם, אולם לא התרשמתי כי הוא מבין את כובד האחריות שנטל על עצמו.

ב"כ המבקשת התנגדה לחלופה המוצעת. לטענתה המשיב הפר בעבר תנאי שחרור בערובה בחלופה זו בדיוק, בביתו בפיקוח האם, ולכן לא ניתן לתת בו אמון ולשחררו שוב במסגרת אותה חלופה.

העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. על פי כתב האישום, מדובר בשני מתלוננים שונים, אותם תקף המשיב באותו יום. את הראשון דחף והפיל, לאחר שהלה דרש שישיב לו גניבה. בשני חבט המשיב בראשו, לפי הטענה, גרם לו חבלה של ממש הפילו ארצה ובעט בגופו. התמונות שבתיק החקירה המתעדות את החבלה, מדברות בעד עצמן. שומה להביא בחשבון חומרה זו בעת בחינת החלופה המוצעת, אם מספקת היא אם לאו.

אין זו ההסתבכות הראשונה של המשיב: לחובת המשיב גליון רישום פלילי ובו חמש הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות רכוש וסמים. בשנת 2008 נדון המשיב למאסר בן תשעה חדשים בגין עבירות סמים.

בנוסף, תלויים ועומדים כנגדו כתבי אישום נוספים בעבירות סמים ורכוש. בעיקר יש להדגיש, את כתב האישום בתיק פ"א 32561/09 ת. דימונה, בגין אירועים מחודש ספטמבר 2009, אך לפני שבעה חודשים, בו הוא עומד לדין גם בעבירות אלימות, לרבות כלפי שוטרים, וגם בעבירה של הפרת הוראה חוקית. לפי הטענה, הפר המשיב הוראה חוקית שניתנה לו ע"י כב' השופט דורון, לפיה עליו להמצא במעצר בית מלא בפיקוח אמו בביתו ברח' הרצל 32/504 בדימונה.

בקשר לשימוש בתיקי מב"ד במסגרת הליכי מעצר עד תום ההליכים, קבע את ההלכה שימוש זהיר ומושכל באלה, כדברי כב' השופט רובינשטיין:

"...אכן ככלל סבורני, כי שופט הדן במעצרו של אדם, לשם בחינת עילות המעצר, ראוי שתהא בפניו תמונה מלאה ככל הניתן של "ספר תולדות אדם" (בראשית, ה', א')... ...ככל שהתביעה מבקשת להסתמך בהליך המעצרים עד תום ההליכים על קיומם של מב"דים - ויש בכך שוני מסוים מכתבי אישום, שעברו כבר מסננת תביעתית לעניין ראיות לכאורה, ושלגביהם המבחן מטבעו גמיש יותר, אף שגם כאן יפה זהירות - אינה יכולה להגישן כפלט מחשב, או לטעון לגביהן לפיו, בכפוף לאמור להלן... ...מי שתלויים ועומדים כנגדו תיקים פתוחים בעבירות שונות עלול הדבר להוסיף למסוכנותו..." (בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4076, 4079 (2006)).ממש לאחרונה נעשה שימוש בתיקי מב"ד לבחינת מסוכנות: "...הנתון בדבר תיקי המב"ד הפתוחים צריך להישקל בזהירות... ...עם זאת, לא ניתן להתעלם ממנו, והוא בודאי תורם להעצמת מסוכנותו של העורר, כפי שזו עולה מנסיבות ארועי העבירות נשוא כתב האישום. המשקל המצטבר של נסיבות אירועים אלה, וריבויים של תיקי החקירה מהשנה האחרונה משקפים מצב של הדרדרות מדאיגה בהתנהגותו של העורר..." (בש"פ 854/10 אזולאי נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(1), 3720 , 3722 (2010))ועוד בעניין האבחנה בין תיקי מב"ד לכתבי אישום: "ככלל אין מקום להידרש לתיקי מב"ד, בעוד לגבי כתבי אישום המבחן גמיש יותר..." (בש"פ 10535/08 מאור ישראל נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(4), 3214 , 3215 (2008)).

נמצא איפוא, כי רשאי בית המשפט להביא בחשבון במסגרת בחינת המסוכנות גם תיקי מב"ד, אם כי בזהירות ובנסיבות חריגות, קל וחומר כתבי אישום, אשר כבר עברו את המסננת של התביעה, כאשר תובע בחן את חומר הראיות ומצא כי הראיות הקיימות בתיק מצדיקות הגשת כתב אישום. ברור כי עדיין אין מדובר בהרשעה קודמת, וחזקת החפות עומדת בעינה, אולם משקל-מה יש לתת לכך, וזה כבד יותר מתיק מב"ד בו טרם הוגש כתב אישום.

בענייננו, כאשר כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית באותה חלופה בדיוק אותה הוא מציע כעת, בביתו בפיקוח אימו, וזאת רק לפני חודשים ספורים, לא נראה לי כי ניתן להורות על שחרור לחלופה זו, כפי שנקבע:

"קשה לתת אמון בעורר כי יעמוד בתנאי חלופת מעצר לאחר שהפר כבר תנאי שחרור בעניינו..." (בש"פ 9405/04 מ.ח. נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 378 , 380 (2004)"חלופת מעצר מבוססת על אמון שהעורר ישכיל לקיים תנאי שחרור בערובה ובשים-לב לנסיבות כולן, לא נראה, כי ניתן לסמוך עליו" (בש"פ 1245/04 משה ליבוביץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2004 , 2005 (2004))"אף אם הפרת תנאי המעצר אינה מהווה עבירה של הפרת הוראה חוקית, יש בה כדי להצביע על כך שהעורר אינו ראוי לאמונו של בית המשפט ומטעם זה, לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר..." (בש"פ 3313/00 ג'האד ביאטרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 598 , 600 (2000)).

מהעבר הפלילי ותיקי המב"ד, ניכר כי בעייתו של המשיב היא בהשתלטות על יצריו, בעיקר בעת שימוש בסמים או באלכוהול. בנסיבות אלה, גם תוספת של איזוק אלקטרוני איננה מסייעת, שהרי איזוק אלקטרוני יכול רק להתריע בדיעבד על הפרת החלופה אך לא למנוע את הפרתה למפרע.

אשר על כן, לנוכח כלל הנסיבות, בהן חומרת האלימות בתיק הנוכחי, עברו של המשיב ותיקים תלויים ועומדים כנגדו, בהם גם תיק בגין הפרת הוראה חוקית של אותה חלופה המוצעת כעת, אני קובע כי אין בחלופה המוצעת כעת כדי להביא לאיון מסוכנותו של המשיב.

בנסיבות אלה, עם כל הצער, וחרף מכתבו של המשיב שניכר כי יצא מן הלב, אין מנוס מאשר להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בשולי הדברים יודגש, כי הדרך פתוחה בפני המשיב וב"כ המלומדת, להגיש בקשה לעיון חוזר, אם יעלו במוחם חלופה נוקשה יותר, מחוץ לדימונה, שיהא בה כדי לאיין את המסוכנות.

זכות ערר בתוך 30 יום.