מדינת ישראל נ' צור

גזר - דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה בכך שנהג ברכב בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה תקף.

באותו המעמד לא היה בידי הנאשם רישיון נהיגה תקף וגם לא ביטוח חובה תקף כתוצאה מנהיגתו בזמן פסילה.

אין מחלוקת כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני כשנתיים, והתמשכות ההליכים נבעה הן מהצורך לקבל תסקירים ביחס לנאשם והן כפועל יוצא של מצבו הבריאותי שהתדרדר מאד לאחרונה.

הנאשם עבר התקף לב קשה הכולל צינטור ומאז אותו האירוע הוא מתקשה לתפקד בסביבתו כאב לחמישה ילדים.

אם לא די בכך הרי שבנו בן ה-12 עבר בעצמו ניתוח לב פתוח לתיקון פגמים בליבו ובתו לומדת בחינוך מיוחד עקב מצב של אוטיזם בספקטרום לגביו לא הוגשו מסמכים.

המדינה, אשר הייתה מודעת למצבו האישי החריג של נאשם זה, נמנעה (יש להגיד באופן חריג) מעתירה לעונש של מאסר בפועל בפרשה זו.

יחד עם זאת, ביקשה המדינה לאזן החלטה זו בענישה מחמירה הכוללת פסילה בפועל של רישיון הנהיגה ועונשים מרתיעים צופי פני עתיד, כולל מאסר מותנה.

ב"כ הנאשם הסביר בטיעוניו כי הנאשם מתנהל בצורה נורמטיבית מבחינה תעבורתית. לחובתו מספר קטן של עבירות קנס (זאת בהתעלם ממספר הרשעות בהן כפר הנאשם והוצג מסמך לפיו אלה בוטלו ע"י המשטרה), כך שאין המדובר בעבריין תנועה סדרתי.

בטיעוני ההגנה ובתסקיר שירות המבחן (הראשי והמשלים) הופניתי לעובדה כי הנאשם מתנדב מזה עשור במסגרת זק"א, פעיל בכל שעות היממה כמתנדב בארגון זה, ומגיע לכל זירת פיגוע או תאונה קשה באזור הדרום.

אני מסכים עם עמדת ההגנה כי יש בנתון אחרון זה כדי להצביע על התנהלות נורמטיבית וחיובית כלפי החברה מצד הנאשם. המדובר באדם המשקיע שעות רבות מזמנו למען הקהילה, ומבצע הוא באמצעות רכבו נסיעות רבות ופעילות רבה למען הכלל והכל בהתנדבות.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נע בין רכיב של מאסר מותנה ועד למאסר בפועל לתקופה של שנה.

ביחס לרכיב הפסילה הרי שזו מתחילה בפסילה בת 6 חודשים ומגיע עד ל- 5 שנות פסילה בפועל, הכל תלוי בחומרת נסיבות האירוע הספציפי. (ראה לעניין המתחם את קביעת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל)

בפרשה זו טוען הנאשם כי נהג מאחר ובתום לב טעה ביחס לתקופת עיכוב הביצוע אותה קבעה עבורו רשות הרישוי לאחר שרישיונו נפסל במסגרת הליך מנהלי הנובע מצבירת ניקוד.

הנאשם הסביר כי לו לא היה טועה בהבנת תקופת העיכוב, לא היה מבצע את העבירה.

בין אם טעה הנאשם בתום לב ובין אם לא, המדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה" שהיא נעדרת כל יסוד נפשי. ברור לחלוטין כי הגנת "טעות במצב הדברים" אינה חלה ביחס לנאשם, שכן גם אם טעה, המדובר בהתנהלות רשלנית אשר הובילה לביצוע העבירה.

יחד עם זאת, מתנגשת בפרשה זו עבירה חמורה עם נסיבות אישיות חריגות.

הנאשם מפרנס את חמשת ילדיו (ששנים מהם מוגבלים בריאותית כפי שהוסבר לעיל) מעבודה במוקד 106 של עיריית אילת. ללא רכב, לא יוכל הנאשם לשמש ככונן מוקד ועלול הוא לאבד את פרנסתו.

עמדת המדינה לפיה לא עותרת היא למאסר מתאימה בהחלט לפרשה זו שכן ראוי מבחינת הנסיבות הספציפיות רכיב של מאסר מותנה.

יחד עם זאת, עמדת ההגנה לפיה לא ראוי כל רכיב של פסילה בפועל, אינה עולה בקנה אחד עם מתחם הענישה הנוהג או עם רף הענישה הנוהג בהתאם לכלל אחידות הענישה בתיקים מסוג זה.