מדינת ישראל נ' צוקר

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, בכך ביום 19.10.2012 נהגה ברכב כשהיא שיכורה לאחר שבדגימת אויר נשוף שניטלה ממנה נמצאו 445 מק"ג אלכוהול, וכן בכך שביום 2.11.2012 נהגה ברכב כשהיא שיכורה וזאת לאחר שסירבה לביצוע בדיקת אלכוהול.

לבקשת הסנגור, נשלחה הנאשמת לשירות המבחן לצורך תסקיר מקיף אודות נסיבותיה האישיות. מהתסקיר המפורט שערך שירות המבחן, עולה כי הנאשמת (36), רווקה, מתגוררת בקרית מוצקין, מצויה כיום, לדבריה, בקשיים כלכליים, עקב חובות שצברה לבנק.

הנאשמת קבלה אחריות על המיוחס לה בשני האישומים בהם הודתה , לדבריה, בשני המקרים הייתה בעת בילוי עם חבריה במועדון ושתתה אלכוהול. כמו כן, תיארה סיטואציה של נסיבות נפשיות קשות עקב פרידה מבן זוגה, פיטוריה ממקום עבודתה והחובות שצברה ולכן, לדבריה, חשה צורך בפורקן באמצעות הטיפה המרה.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשמת בעלת יכולות קוגנטיביות גבוהות אשר ניהלה לכל אורח חייה אורח חיים נורמטיבי, תפקדה כראוי במסגרות חיים שונות, לרבות במסגרות לימודים ובצבא. עוד מציין שירות המבחן כי נוכח ביצוען של שתי עבירות בסמיכות זמנים, הופנתה הנאשמת לעמותת "אפשר" בחיפה, עמותה לטיפול בהתמכרויות, לצורך בירור ואבחון הרגלי צריכת אלכוהול. מדווח של עמותת "אפשר" עולה כי התקיימו מספר מפגשים של הנאשמת עם עובדת סוציאלית של המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול יחד עם רופאת המרכז, נערכו לנאשמת סידרה של בדיקות רפואיות ולא נמצאה עדות לבעיה כלשהי הקשורה לצריכת אלכוהול, גם העובדת הסוציאלית של המרכז התרשמה כי צריכת האלכוהול מצד הנאשמת היתה בתקופה בה חוותה הנאשמת משברים בחייה. יחד עם זאת, התרשמה העובדת הסוציאלית של המרכז, כי הנאשמת לא רואה באלכוהול כפתרון למצב נפשי מדוכדך ויש ליחס את צריכת האלכוהול ולראות בו בשתי ההזדמנויות הללו כאפיזודה חד-פעמית. כמו כן, מציינת העובדת הסוציאלית של המרכז, כי בדיקת הרקע המשפחתי של הנאשמת וההיסטוריה האישית שלה לא מלמדת על סיכון להישנותה של עבירה זו בעתיד, ויש לראות בה כסוג של שיבוש בשיקול הדעת של הנאשמת אשר נבע כאמור, מצריכה נקודתית של אלכוהול בשל מצב נפשי ירוד. בסיכומו של דבר, מעריכה העובדת הסוציאלית, כי הנאשמת הפנימה את חומרת מעשיה וכי מדובר בבחורה אחראית ויציבה אשר שקדה בנושא זה, והסיקה את המסקנות הנדרשות.

על רקע חוות דעת זו, ולאור התרשמותו של שירות המבחן הבלתי אמצעית מהנאשמת, הגיע אף שירות המבחן אף הוא כי מדובר בנאשמת נורמטיבית אשר לא מבטאת דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים, וכי שתיית האלכוהול נבעה על רקע קשיים נפשיים, ועל כן, מן הראוי שבית המשפט יעדיף את הפן השיקומי על פני הפן התגמולי ולא ימצה איתה את הדין חרף הישנות העבירה בפרק זמן קצר. על כן בא שירות המבחן בהמלצה להעמיד את הנאשמת למבחן לתקופה של שנה, על מנת למצות את ההליך האבחוני בעמותת "אפשר" ולשלב אותה בתוכנית טיפולית מותאמת למצבה. בנוסף , המליץ שירות המבחן על הטלת צו של"ץ בהיקף של 120 שעות.

בא כח המאשימה קרא לבית המשפט להטיל על הנאשמת עונשים חמורים ובכלל אלה, להטיל עליה עונש מאסר בפועל ועונש פסילה ממושך מאוד וזאת בשל העובדה שמדובר בנאשמת אשר נהגה כשהיא שיכורה פעם אחר פעם בפרקי זמנים תכופים, דבר המעיד על המסוכנות שנשקפה ממנה לציבור. בא כח המאשימה הפנה לפסיקה התומכת לסברתו, בגישה העונשית שהוא ביקש שבית המשפט יאמץ במקרה דנן.

בא כח הנאשמת עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן והדגיש כי מדובר בנאשמת נורמטיבית שאין ראוי למצות עימה את הדין, עוד טען כי מתחם הענישה אינו מחייב הטלת עונשים כפי שעותרת המדינה במקרה דנן, ואף הוא, הגיש אסופה של פסקי דין התומכת, לסברתו, בהטלה משמעותית בעונשה של הנאשמת.

הנאשמת בדבריה טרם מתן גזר הדין, הביעה חרטה עמוקה על מעשיה וביקשה הקלה בעונשה.

לאחר שבחנתי את העובדות שבמקרה שלפניי ואת תסקירו המקיף של שירות המבחן והדיווח שהתקבל מעמותת "אפשר", הגעתי למסקנה ולא בלי לבטים, כי בנסיבותיה של הנאשמת מן הראוי להעדיף את הפן השיקומי על פני עיקרון ההלימה ולתת ביטוי לאמור בתסקיר שירות המבחן ולהמלצותיו.

ממערכת הנסיבות המונחות בפניי עולה כי מדובר בבחורה צעירה, נורמטיבית, המנהלת אורח חיים תקין לכל אורך חייה, נעדרת דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים, או כאלה המשקפים סיכון כלשהו לציבור. הנאשמת שגתה ונזקקה לטיפה המרה עקב נסיבות אישיות אשר כללו את עובדת פיטוריה ממקום עבודתה, חובות מעיקים שעל צווארה, פרידתה מבן זוגה, דבר אשר הוביל אותה לדכדוך ולמרה שחורה והיא פנתה וביקשה להטביע את מר יגונה בטיפה המרה. כמובן שיש לגנות מכל וכל התנהגות מסוג זה ולהוקיעה ואין להשלים עימה. אדם השותה אלכוהול אסור בתכלית האיסור, שיפעיל מכונה כלשהי שיש בה סיכון לעצמו ולאחרים, קל וחומר נהיגה ברכב, שהינה, במצב דברים זה, סיכון משמעותי לציבור.

יחד עם זאת, חומרת המעשה אינה עומדת בפני עצמה. התרשמתי כי הנאשמת נמצאת כיום בטיפול אשר יבטיח כי היא עוברת שיקום מסודר, מחשש כלשהו מהתמכרות לטיפה המרה, ובעניין זה, הביעה הפסיקה לא אחת את העדיפות שיש ליתן במקרים המתאימים, לסוגיית השיקום (ראה ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל; ע"פ 8564/10 מאג'די זועבי נ' מדינת ישראל (2011) והאסמכתאות שם). הליך הפיקוח והשיקום יטיב לא רק עם הנאשמת ויאפשר לה להפנים ולהבין את כישלונותיה, אלא אף יבטיח שיוקנו לה כלים מתאימים והיא תמצא בפיקוח לתקופה ארוכה, ובכך יצומצם באופן ממשי ואפילו ימוגר, הסיכון לציבור, ויוסר כל חשש להישנותן של העבירות אותן ביצעה הנאשמת.

המחוקק, אף הוא, נתן ביטוי של ממש לשיקול השיקומי וקבע כי אם בית המשפט מוצא כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את העונש של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, לרבות מתן הוראות על נקיטת אמצעי שיקום והעמדתו במבחן לפי פקודת המבחן (סעיף 40ד לחוק העונשין התשל"ז 1977).

יוצא איפוא, שעל אף שעל פי עיקרון ההלימה ומתחם העונש מן הראוי היה להשית על הנאשמת עונש חמור מזה המומלץ בתסקיר שירות המבחן, לרבות עונש מאסר (ראה: רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל), הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי יהיה, בנסיבותיו החריגות של המקרה שבפני, להעדיף, כאמור, את הפן השיקומי ולאמץ את המלצות שירות המבחן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

אני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 40 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית שריצתה. אני מעכב את ביצוע הפסילה עד ליום 15/10/13 שעה 09:00 שאז תפקיד הנאשמת את רשיון הניהגה בתיק בית המשפט.

אני פוסל את הנאשמת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.

אני דן את הנאשמת למאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה בה הורשעה בתיק זה ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה בשכרות.

צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. הנאשמת תרצה את עבודות השירות במסגרת מעון ויצ"ו, נווה גנים בקרית מוצקין. שעות העבודה והיקפה יקבעו על ידי שירות המבחן.

צו מבחן לתקופה של שנה, במהלכה ימצה שירות המבחן את ההליך האיבחוני לנאשמת בעמותת "אפשר" ובהתאם לממצאי האיבחון, תשולב בתוכנית טיפולית מותאמת למצבה.