מדינת ישראל נ' צונה(עציר) ואח'

החלטה (המשיב 2)

לאחר עיון בבקשת ב"כ המשיב 2 לדון בחלופות מעצר בטרם נדונו הראיות לכאורה, נחה דעתי כי לאור מצבו הבריאותי הנטען של הנאשם 2, מצד אחד, ומצד שני - בהתחשב בעובדה כי קיים חומר חקירה רב, כך שאין להרהר אחר טענת ב"כ הנאשם 2 שטרם היה סיפק בידיו לעיין בחומר החקירה ולגבש עמדה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ניתן להיעתר לבקשתו כי בית המשפט ידון ראשונה בשאלת חלופת מעצר, על בסיס ההנחה כי קיימות ראיות לכאורה, תוך שמירה על זכותו של הנאשם 2 לטעון בהמשך, במידת הצורך, נגד הנחה זו, לאחר שיספיק לעיין בחומר החקירה.

בהקשר זה אני מפנה לבש"פ 1736/13 – א' מוראד שיביל נ' מדינת ישראל (מיום 8.3.13), בו נקבע כדלהלן:

אכן, הרצוי והרגיל במקרים רבים הוא דיון מאוחד בשאלת הראיות והחלופה, ואמנם, קיום ראיות לכאורה הוא כדברי הפרקליטות – תנאי סף למעצר (סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996). אך כידוע המציאות מורכבת, ובמקרים רבים אחרים נמשכים דיוני המעצר זמן רב, לא אחת בשל מחלוקת בנושא הראיות לכאורה, וכמובן גם בשאלות חלופה – כגון בהמתנה לתסקירים; ועסקינן בחרותו של אדם, זכות יסוד לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל כן אין מניעה עקרונית לדון בחלופה; תוך שבית המשפט יוצא מן ההנחה שכתב האישום משקף את הראיות לכאורה. והרי כל שעלול לקרות בעתיד, אם יוחלט בהמשך שאין ראיות לכאורה או שיש בהן חולשה, הוא לטובת הנאשם, ואילו הדיון בחלופה מתקיים בהנחה המחמירה עמו, שכתב האישום משקף ראיות לכאורה כאמור; על כן לא נפגע לכאורה האינטרס הציבורי בדרך זו.

אשר על כן, בדיון שנקבע ליום 16.5.13 ישלימו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בשאלת חלופת מעצר לנאשם 2.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: