מדינת ישראל נ' צדקה(אסיר)

החלטה

נדחה ליום 25.2.2010 שעה 08.30.

הנאשם יובא לדיון באמצעות יחידת נחשון.

ככל שהנאשם יהיה משוחרר מובהרת לו חובת ההתייצבות וכי לא יקבל הזמנה נוספת.

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תש"ע, 11/02/2010 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהיה בישראל שלא כדין ובד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום הליכים ומסתבר ממכלול החומר שבפני שאכן בימ"ש מפי כב' השופט שוהם נעתר לבקשה והורה על מעצרו של הנאשם עד תום הליכים.

כפי שמקובל וראוי עת מחליט בימ"ש לעצור אדם עד תום הליכים ביקשה התביעה במועד מתן ההחלטה כי תבוצע הקראה.

כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופט שוהם התנגד הסנגור לביצוע הקראה באותו מועד תוך שטען שאין לכך בסיס בחוק ובנסיבות אלה הורה כב' השופט שוהם על קיום הקראה בפני ליום 2.2.2010.

במאמר מוסגר אעיר כי גם לאחר שהסנגור המלומד חזר ונימק בפני את הטעמים להתנגדותו לביצוע הקראה אותה עת טרם השתכנעתי, בכל הכבוד הראוי, כי אכן היתה הצדקה להתנגדות זו.

על פי השקפת עולמי דווקא ההגנה צריכה להיות מובילה בטור בבקשה כי כתב אישום יוקרא לנאשם בהקדם אפשרי.

זאת משום שמקום בו נשלח אדם למעצר זכותו שיוקרא ויוסבר לו מהו האישום המיוחס לו ואשר בגינו הוא שוהה במעצר.

יחד עם זאת, כאמור זה ענין להשקפת עולם והסנגור מצידו רשאי כמובן להשקפת עולמו שלו ואינני נכנסת לשיקוליו ונימוקיו.

עם זאת, יש חשיבות לשאלת עמדת הסנגור כשהוא מתנגד לביצוע הקראה בהזדמנות ראשונה, כאשר מאוחר יותר הוא בא ומבקש כי הנאשם ישוחרר מהטעם שלא מוצתה זכותו להקראה כדין.

כאן כבר נכנס בימ"ש לעמדת הסנגור ושואל עצמו האם מקום בו ההגנה היא זו שעמדה בדרכה של ההקראה במועד , יכולה אח"כ באופן פרדוקסלי לבוא ולטעון כי לא בוצעה הקראה במועד ובנסיבות אלה יש לשחרר נאשם אשר בימ"ש שקל והחליט במסגרת סמכותו כי מקומו של אותו נאשם להיות במעצר עד תום הליכים.

לא זאת אף זאת, ביום 2.2.2010 הובא הנאשם וההגנה היא זו שביקשה מפי הסנגור דחיה.

התביעה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2010 לא עמדה בדרכו של הסנגור, לא התנגדה לבקשת ההגנה ובימ"ש נעתר לבקשת הסנגור.

היום לאחר שבוצעה לנאשם הקראה ע"י הסנגור, ביקש הסנגור דחיה נוספת של הדיון – הפעם למענה – וגם הפעם לא עמדה התביעה בדרכה של ההגנה ומכוח ההסכמה נעתר בימ"ש לבקשת הסנגור והדיון נדחה פעם נוספת.

לאחר שנתנה החלטת הדחיה לבקשת הסנגור והדיון בעצם הסתיים אך טרם קם בימ"ש מכסאו, עורר לפתע הסנגור טענה כי ההקראה בוצעה לאחר חלוף 30 יום ויש לשחרר הנאשם.

אינני מעוניינת להיכנס לשאלה אם בנסיבות בהן פעם אחר פעם ההגנה היא שמבקשת דחיה, ואם בנסיבות בהן ההגנה התנגדה בשעתה לביצוע הקראה, ניתן לעורר בקשה לשחרור מחמת איחור בביצוע הקראה.