מדינת ישראל נ' צברי(עציר) ואח'

החלטה

נוכח דברי ב"כ הצדדים, משהתחבר לבית המשפט כי החומר אותו מבקש ב"כ המבקשת הינו חומר ערוך על-ידי היחידה החוקרת, וכי אין בידי ב"כ המבקשת להציג את מלוא החומר שהתקבל מחברות הסלולאר, הרי שהדין עם ב"כ המשיבים כי לא ניתן להגיש ולטעון לגבי חומר שהינו חומר ערוך. יש להציג את החומר בכללותו ולקבל לגביו את התייחסות ב"כ המשיבים. נוכח הדברים הללו, בשלב זה איני מתירה קבלת חומר ערוך לעיון בית המשפט.

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים 1 - 3 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

2.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם:

באישום ראשון לנאשמים 1, 2 ו-3:

עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק והחזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק.

באישום שני לנאשמים 1 - 4:

עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק; קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק והחזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק.

3.אישום ראשון - על פי עובדות כתב האישום בין התאריכים 10/12/09 בשעה 17:00 ל- 13/12/09 שעה 08:15, בוצעה על ידי משיבים 1 - 3, לכאורה, התפרצות למפעל פרזול ומנעולים בשם "פנדור" הנמצא ברח' האצ"ל 26 בראשון לציון, באופן שהפורצים שברו את מנעולי הדלתות, נכנסו פנימה וגנבו מוצרי פרזול ומנעולים בשווי מאות אלפי שקלים.

עוד על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 13/12/09 הגיע המשיב 2 לכפר הנגיד וביקש לשכור מחסן הנמצא בבעלותו של מר אלברט כהן (להלן: "בעל המחסן"). באותו מעמד נענה בעל המחסן לבקשתו של המשיב 2 להכניס משאית אחת עם סחורה למחסן שבבעלותו, ובלבד שייחתם חוזה שכירות בטרם תוכנס סחורה נוספת. עוד באותו היום, הציג משיב 2 בפני בעל המחסן את משיב 1 כשותפו ,ומשיב 1 חתם על חוזה השכירות עם בעל המחסן ואף שילם לו 1,000 ₪.

בהמשך, בתאריך 18/12/09, ביקש משיב 3 מעארף עלילי (להלן: "עארף") להגיע למחסן שבכפר הנגיד ביחד עם משאיתו. במקום פגש עארף את משיבים 2 ו-3 ויחד עם פועלים נוספים שמשיבים 2 ו-3 הביאו עמם, העמיסו את הסחורה הגנובה על משאיתו של עארף. בהמשך, הוביל עארף את הסחורה הגנובה לכפר ענתא שבשטחים וקיבל ממשיב 3 תמורת ההובלה סך של 1,400 ₪.

ביום 29/12/09 נתפסה חלק מהסחורה שנגנבה מההתפרצות למפעל "פנדור" במחסן אותו שכר המשיב 1.

4.אישום שני - על פי עובדות כתב האישום בין התאריכים 25/12/09 שעה 16:00 ל- 26/12/09 שעה 22:00, פרצו המשיבים למחסן של חב' "מילניום" ברח' הסתת 13 בחולון, על ידי שבירת מנעול השער הראשי, וגנבו מהמקום מאות מחברות וצעצועים - בשווי של כ- 200,000 ₪. בהמשך, התקשר משיב 3 לאדם בשם יוסי וקנין כדי שיוביל עם משאיתו את הסחורה הגנובה, ממקום ההתפרצות למחסן בכפר הנגיד.

בתאריך 26/12/09, בשעה 21:00 לערך, הגיע מר וקנין לרח' הסתת 11 בחולון, העמיס ביחד עם משיב 3 ואחרים את הסחורה על משאיתו ונסע לכיוון כפר הנגיד, כאשר משיב 3 מוביל אותו למקום ברכב פרטי. במקביל, התקשר משיב 2 לבעל המחסן וביקש ממנו להכניס את הסחורה למחסן ששכר ביחד עם המשיב 1. בעל המחסן סירב לפתוח את השער ולכן התקשר אליו משיב 1 אמר לו כי מדובר במשאיות עמוסות והבטיח לו שזה יהיה חד פעמי. בשעה 22:15 לערך הגיעו שתי משאיות עמוסות ברכוש למחסן בכפר הנגיד, כשאחת מהן נהוגה על ידי מר יוסף וקנין, והסחורה נפרקה מהמשאיות לתוך המחסן.

בתאריך 29/12/09, התקשר משיב 4, העובד כמנהל עבודה בעסק לסחר בצמיגים, למר איאד אשהב (להלן: "איאד") העובד יחד עם עארף כמוביל, וביקש ממנו להגיע למחסן בכפר הנגיד על מנת לבצע הובלת סחורה מהמחסן. בשעה 08:00 התקשר משיב 3 לאיאד והכווין אותו עם המשאית למחסן ברח' הארז 79, שם נפגשו איאד ועארף עם משיבים 2 ו-3 שביקשו מהם להעמיס את הסחורה ולהובילה לחיפה. כ-10 דקות לאחר מכן, נתפסו המשיבים 2 ו-3 במחסן עם הסחורה שנגנבה ביום 26/12/09 מחברת "מילניום" עם חלק מהסחורה שנגנבה ממפעל "פנדור".

5.ב"כ המבקשת טען כי כתב האישום מבוסס על חומר ראיות, הקושר בין כל המשיבים ומלמד על קשירת קשר לביצוע ההתפרצויות במחסנים, העברתם למחסן שנשכר לצורך כך בכפר הנגיד ובהמשך, מכירתם לשווקים באזורים שונים.

לגבי ההתפרצויות לשני בתי עסק, טען ב"כ המבקשת לקיומה של חזקה תכופה הנתמכת בראיות נוספות. לדבריו בחומר הראיות מצוי דו"ח איכון שנעשה למכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב 3 המעיד על נוכחותו במועדים הרלבנטיים במקומות ההתפרצות, וזאת בניגוד לטענתו של המשיב 3 כי באותם תאריכים שהה בביתו. עוד טען לקיומו של פלט שיחות ממנו עולה כי בין המשיב 3 למר יוסף וקנין (להלן: "וקנין") היו 22 שיחות טלפון לאורך מספר שבועות לרבות ביום ההתפרצות (26/12/09). ב"כ המבקשת הפנה לעדותו של וקנין אשר סיפר כי אדם בשם "חיים" הזמין אותו להוביל סחורה ממקום ההתפרצות לכפר הנגיד באותו הערב ומסר את מספר הטלפון ממנו נוצר הקשר עמו, מספר טלפון בו מחזיק המשיב 3, שאף אישר זאת בחקירתו. עוד סיפר ועקנין כי המשיב 3 הוביל אותו לכפר הנגיד תוך שהוא נוסע מלפניו ברכב ואן ואף תיאר את הסחורה שהוביל ואשר תיאורה תאם את תיאור הסחורה שנתפסה במחסן ביום 29/12/09.

בנוגע למשיב 1- טען ב"כ המבקשת כי מעבר לכך ששכר את המחסן ומבחינה חוקית הינו המחזיק בו, הרי שמחומר הראיות עולה שביום 26/12/09 התקשר משיב 2 לבעל המחסן וביקש ממנו להכניס למחסן סחורה, ובעל המחסן סירב. בהמשך, התקשר משיב 2 שוב לבעל המחסן ונתן לו לשוחח עם משיב 1 אשר שיכנע אותו לאפשר בכל זאת הכנסת הסחורה למחסן. ב"כ המבקשת טוען כי גרסתו של המשיב 1 כי שכר המחסן עבור אחד "אלכס", שאת פרטיו לא יודע למסור, וזאת בעבור 7,000 ₪ לחודש, הינה טענה שקרית שנטענה בעלמא ומבלי שיש לה בדל ראיה בחומר.

לשיטתו של ב"כ המבקשת, הסיפור על "אלכס" נולד לאחר שכל המעורבים בפרשה "נפגשו" באבו כביר, שכן, בחקירתו הראשונה מסר משיב 1 גרסה שקרית ולפיה היה צריך לבצע עבודה סמוך לכפר הנגיד ולשם כך שכר את המחסן. עוד הוסיף וטען ב"כ המבקשת כי כאשר משיב 1 נשאל בחקירתו מה מס' הטלפון שלו, מסר כי אינו זוכר. לכשנבדק מס' הטלפון שלו במערכת "אדם" מפלט של שיחות טלפון של משיב 3, עולות התקשרויות בינו לבין המשיב 3.

באשר למשיב 2- טען ב"כ המבקשת כי גרסתו ולפיה משיב 1 התקשר אליו ואמר לו כי אדם בשם "אלכס" רוצה לשכור מחסן, לכן נסע לכפר הנגיד, פגש ב"אלכס" אשר נתן לו 1,000 ₪ ואת היתרה העביר "אלכס" למשיב 1 גם היא גרסה מתואמת ושקרית שכן בעל המחסן סיפר כי פגש רק במשיבים 1 ו-2. עוד טען כי בניגוד לדברי משיב 2 כי הכיר בין "אלכס" לבעל המחסן ויצא מהתמונה, הרי שלפי עדות עארף נכח המשיב במחסן בכפר הנגיד בעת שהעמיסו את הסחורה שנגנבה מ"פנדור" והובלה לענתא, ואף נתפס במחסן ביום 29/12/09 עם הסחורה שנגנבה ביום 26/12/09. עוד הפנה לכך ב"כ המבקשת לכך שבעדותו השנייה שמר המשיב על זכות השתיקה ברוב השאלות אותן נשאל.