מדינת ישראל נ' צבע אבי

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות 136 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, העולה על מהירות 90 קמ"ש הרשומה בתמרור בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי הנאשם לא הבין כי על ההזמנה לדין שנמסרה לו במעמד האירוע מופיע מועד הדיון אליו עליו להתייצב בבית המשפט. הנאשם טוען כי בשל טעות סבר כי יזומן לדיון לאחר קיום השימוע בעניין הפסילה המנהלית ומשלא קיבל הזמנה, לא התייצב.

לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי נסיבותיה אינן מקימות עילה לביטול פסק דין, הואיל והנאשם קיבל לידיו זימון כדין עליו נרשם מועד המשפט ועליו אף חתם וכי טענות הנאשם אינן הגיוניות, בפרט שעה שהוא נוהג משך שנים רבות בכבישים.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי לנכון להיעתר לה.

סיבה מוצדקת –

לא הובאה סיבה מוצדקת. הנאשם קיבל לידיו הזמנה לדיון, הוא חתם עליה, על גבי ההזמנה מצוין מועד הדיון ומדובר בנוסח הזמנה אשר ניתן ברגיל לנהגים.

משלא התייצב הנאשם, למרות הזמנה ברורה אשר קיבל כדין, אין לו אלא להלין על עצמו.

לבקשה לא צורף תצהיר אך גם אם היה מצורף, לאור טיב הטענות שבפי הנאשם, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

עיוות דין-

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין ואינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

שבתי ובחנתי את הענישה אשר הוטלה על הנאשם – על הנאשם לא הוטלה פסילה בפועל ואינני רואה כל חשש לעיוות דין.

5.לפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.