מדינת ישראל נ' צאפי(עציר)

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של התפרעות ושל ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וכל זאת לאחר שנעצר ביום 22.9.10 בחשד כי יידה אבנים לעבר כוחות משטרה במתחם הר הבית בעת שאלה ניסו לפזר התקהלות אסורה במקום.

המשיב הודה בהודעתו בחשדות המיוחסים לו, וציין כי ראה שני רעולי פנים המיידים אבנים על השוטרים והצטרף אליהם. לטענתו זרק שתי אבנים וחזר לאחר מכן למסגד, ונתפס בעת שיצא מן המקום בדרכו הביתה. למעשה די בהודעה זו כדי להוות ראיה לכאורה לחשדות המיוחסים למשיב, וממילא דו"ח הפעולה המתאר את הזיהוי הוודאי של המשיב באמצעות התחבושת שהיתה על עינו, ועדותו של השוטר שהבחין במשיב מיידה אבנים, אינם אלא חיזוק לחשד זה. לא למותר לציין שהמשיב לא טען בהודעתו כי הופעלה כלפיו אלימות כלשהי, ובתיק החקירה לא ניתן למצוא כל זכר לטענות שהועלו היום בטיעון. בנסיבות אלה יישמעו טענות אלה לשלב המשפט עצמו, ולא ניתן אף לומר שיש בהן כדי לכרסם בראיות שכנגד המשיב.

כידוע "היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור...חלופת מעצר לא תסכון למונעו לעשות שוב מעשה שעשה" (בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חמד, פ"ד נ"ד (4) 729, 732(2000). על קביעות אלה שב ביהמ"ש העליון במספר רב של הזדמנויות, ובכלל זה במקרים שונים במרוצת השנתיים האחרונות. ממילא אף לו היה מדובר בתושב ישראל, שהחשש להימלטות מאימת הדין אינו טבוע בעניינו, לא היה מקום לשחרורו של המשיב אלא אולי לאחר המצאת תסקיר מתאים. מאחר ובמקרה דנן מדובר בתושב שטחים, הרי שעל אף ההלכה לפיה אין לשלול באופן מוחלט אפשרות לשחרור תושב שטחים בחלופה מתאימה (ראו לדוגמא בש"פ 2934/10 קורעאן נ' מדינת ישראל, מיום 26.4.10), הרי שיש בכך כדי להוות שיקול ממשי כנגד האפשרות לשחרור בחלופה.

בנסיבות אלה, כאשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב בגין יידוי האבנים כלפי כוחות הבטחון מצטרף החשש להימלטות מאימת הדין, איני סבור שניתן לשקול כל חלופה בעניינו ולפיכך אני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

ניתנה והודעה היום כ"ג תשרי תשע"א, 01/10/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: סימונה נחמיאס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: